בחלון הגשם דופק לאיטו,
כשרק אליה נתונה מחשבתו.
עם בוא הגשם קיווה שתשוב
הנערה שבשבילה היה האדם הכי אהוב.

בשיאו של הקיץ ארז את דבריו,
והשאיר את הנערה בוכייה אחריו.
ביקשה שיאהב כמו קודם, שישוב,
האמינה שאהבה זה הדבר הכי חשוב.

אבל הוא לא חזר, רק התרחק והלך,
ונשאר בשבילה אהוב בלתי נשכח.
את חייה הקדישה למען הבחור,
ותיקנה לבסוף את לבה השבור.

אך הוא לא הפסיק רק עליה לחשוב,
על איך שאותו לא חדלה לאהוב.
על איך נתנה את חייה למענו,
הנערה שתחיה לעד בזכרונו.

היא רצתה אותו כל כך, אך הוא אותה דחה,
ומאז בכל יום שעות ספורות הייתה בוכה,
בשבילה חוץ ממנו כלום כבר לא חשוב,
לכן שקלה להתאבד, שוב ושוב ושוב.

לבסוף, ביום גשום כמו זה, כמעט לפני שנה,
הנערה המאוהבת נשמה פעם אחרונה.
יותר ליבה השבור לא פעם שוב,
היא מסרה את חייה בגלל הנער האהוב.

בחלון הגשם דופק לאיטו,
כשרק אליה נתונה מחשבתו.
עם בוא הגשם קיווה שתשוב
הנערה שבשבילה היה האדם הכי אהוב.