הדמעות יבשו ובאופק אין הם נראות.
אך למעשה מעולם
לא היו הן מנוצלות.
בסתר מאחורי גבי לכוס השחורה נטפו.
אט אט את הכוס הן מלאו.
עתה הגיע העת
שעל דפנות הכוס יזלגו

חלפה בגרותי.
עייפתי מלשהות במחיצתי.
ברחובות הכרך מסתובב סחור סחור.
בחוץ חום וזיעה מזעזעים.
קר ומתכתי בפנים.

ציניות חותכת כל חלקה טהורה.
אנוכי זר בבית חותכת... ומזכירה.
אפילו פרחי הבטון קמלו.
רוחות המערב המלוחות נשבו,
ואת דלת הפלדה ברוך ליטפו.
ושם... התפוגגו