|
הדמעות יבשו ובאופק אין הם נראות.
אך למעשה מעולם
לא היו הן מנוצלות.
בסתר מאחורי גבי לכוס השחורה נטפו.
אט אט את הכוס הן מלאו.
עתה הגיע העת
שעל דפנות הכוס יזלגו
חלפה בגרותי.
עייפתי מלשהות במחיצתי.
ברחובות הכרך מסתובב סחור סחור.
בחוץ חום וזיעה מזעזעים.
קר ומתכתי בפנים.
ציניות חותכת כל חלקה טהורה.
אנוכי זר בבית חותכת... ומזכירה.
אפילו פרחי הבטון קמלו.
רוחות המערב המלוחות נשבו,
ואת דלת הפלדה ברוך ליטפו.
ושם... התפוגגו |
|
|
זה שמשמאלי סתם
אפס.
זה שמימיני בחור
נחמד.
זה שמתחתיי שרוט
במח.
לזאת שמעליי אני
רואה את הפיפי.
אני,
ובחייאת, אל
תשימו אותי למטה
בפינה, שיצא
משהו, גם ככה
קשה לי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.