לרקיע של כחול שחור אפל ועדין, גדוש בכוכבי השקרים דוהר
ומהרהר,
איך שמי היה נישא במחוזות הכזב והצביעות
אשר בכרך המשחקים של הילדים הגדולים של אלוהים.

לפעמים אני מחייך שמשם ידעתי כי צריך אני לצאת,
אך רוב הזמן אני שותק.
אל תשתמש הרבה במילים
כי במצבים כאלה את העוז הם רומסים.

רוכב על סוס של עבר מתעתע,
אל עתיד של אהבה,
אבל בהמשך הדרך אין אני יודע שיש בורות של שקרים, שבהם פעם
נהגתי לשחק משחקים.

המסע נמשך אבל אם לתוך הבור אפול ,שוב,
אין אני יודע אם למסע עוד פעם אשוב.
דמעה של כנות זולגת עמוק בפנים,
נצור רגע זה כי זיק של אמת חזר לחיים.

מקווה שלכרך לעולם לא אשוב,
אך אינני יודע לבטח אם את הדרך אמצא,
ובשממה הריקה אין יכול אני הרבה להמשיך,
אם כוכב של אמת לא אמצא,
אזי אצטרך לשוב.
ולשחק בשקרים בלית ברירה אשוב.