ללי עצמה שתי עיניים ונשענה אחורה על הכריות הגדולות.
אורן יצא מהמטבחון מחזיק בידו שתי כוסות קולה, אחת מהן עם
קרח.
"את בסדר?" הוא שאל בקול מפוחד,
"יש לי בחילה"
הוא ידע שהיא עוד לא בנויה לזה, היא פשוט ביקשה לנסות והוא נתן
לה.
"אני בחיים יותר לא נוגעת בחומר הזה" היא הוסיפה.
אורן צחק, "לא נורא... יותר טוב לך!"
היא נשארה שם ללילה, תמיד רצתה לישון עם מישהו אהוב.
ללי ישבה על השטיח בחדרה, עברה שנה מאז, היא חשבה ולקחה עוד
שכטה מהחשיש שלה. עדי ישבה לידה ונשענה עם הראש על הספה האדומה
מאחוריה.
"רני לא שיקר" היא אמרה בקול עייף ומבט לא ממוקד בעיניה,
"זה באמת משהו טוב..."
ללי הסתכלה עליה וחייכה, "כן, כבר לא עושה בחילה הא?" ללי
חייכה לעצמה והמשיכה לעשן.
השיר "רמי מואשם בהחזקת סמים קלים" של ג'ירפות נשמע ברקע, ועדי
הצטרפה למוזיקה ושרה.
על השידה ליד הספה, הייתה תמונה ממוסגרת של שני אנשים מחובקים
ומחייכים ליד איזו גינה, העיניים של אורן הביטו על ללי
מהתמונה.
ללי אתמול הייתה אצל אורן, הם ישבו ודיברו שעות.
היא סיפרה לו שעכשיו היא מעשנת, היא סיפרה לו על התמונה שליד
הספה, היא סיפרה לו שרני עכשיו התחיל למכור וזה כבר לא עושה
בחילה. היא ידעה שהוא אוהב שהיא באה, למרות שהוא לא אמר לה את
זה.
אורן הכניס את ללי לעולם הזה, עולם בועה קראו לו.
עולם שמורכב מסמים, מוזיקה ואהבה חופשית, עולם שמורכב מאווירה
טובה ומבט לא ממוקד, עולם של בריחה מהמציאות, וללי אהבה את
העולם הזה. אתמול כשהיא ביקרה אצל אורן, היא ידעה שהוא אוהב
אותה, הוא רק לא אמר את זה,
חבל שמלאכים לא יכולים לדבר.
(4.11.05) |