(מפגשים מהסוג השלילי)

motto: ''החושך יסתיר פניך, אבל גזרתך, בשום פנים.''

השארתי מאחוריי פחות ממחצית המלכות,  ומחצית חיי.
התגרשנו... זה מזה, וזו מזו, וזה מזו. אל תנסו להבין, זה...
האינטרנט ממש מסוכן, לכן התחלתי לגלוש ממצוקיו אל מצוקותיי
הרומנטיות, תר אחר בת זוג אידאלית.
ה"פרופיל", מתאר את הגולש ודרישותיו. הפרופיל הסופר-מאתגר
שבניתי , כולל שירה ואמרות-שפר בשתי שפות, משך במיוחד נשים שלא
תאמו  את ציפיותיי המחמירות ,שהוגדרו בדיוק של מכרז.
 נימפות, שטרם נשקו עשור חמישי, מחפשות גבר גבוה, וצעיר.
נדיב, רוטשילד לבילוי, רספוטין במיטה, פרופסור לשיחה. אינן
מביטות בראי, תעודות- זיהוי, לא עושות חשבון בנק. לא יודעות
לשחק פוקר, כשיניחו את הקלפים על השולחן, שוב ישארו בדד.
לא אגלה לכם בשלב הזה את כל ההמצאות והאילתורים.
פרופיל האינטרנט מבקש להגדיר מצב כלכלי. לתמימים.למבקשים
עושר,אף לא חצי תאוותם תהיה בידם, או בסביבה, אם בכלל. עשירים
מופלגים הכינו הסכמי ממון, אצל המפולפלים שבעורכי הדין, אלא אם
היה זה הסבא הרומנטי, שדאג לתנאי חוק שמירת הממון המשפחתי,
יכתיבו אפילו את סוג נייר-הטואלט בו ישתמשו היורשים/ות, בארץ
ובחו"ל, בחיים, או לאחר מותם, נשואים או מאושרים, זה מזה, וזו
מזו, וזה מזו. אל תנסו להבין, זה...
היא פנתה אליי, ברור שלא התאימה לציפיות שהגדרתי  ב''פרופיל''
באינטר-נטו. בטלפון נשמעה בוטחת ומשכילה. סרבה לשלוח תמונה.
והבטיחה להפתיע לטובה. אלמנה עשירה, מנהלת אימפריה. דבר לא
מעניין אותה, מלבד בן זוג מתאים .לא מעמד, השכלה, מוצא (רק
במקרה פנתה אליי, שהיו לי גם, וגם, וגם..).
קבעה לי פגישה בבית קפה, ''בצהרי היום'', למרות שיש לה מחויבות
חשובה, אחר כך.

עשתה לי ''תרגיל תצפית'', ממרחק 200 מטר, ולאחר וידוא שאני
אמנם  ה''אני'' ומתאים למטרה הנעלה לה יעדה אותי, התקשרה
לטלפון הנייד והזדהתה. "תרגיל תצפית" נוסף, ב"פנויים/ות,
פגישה4 ": רוסייה-יפיפיה (כולן כאלה), בת שלושים, פספסה
מיליונר חביב, בן ששים,(לא כולם כאלה). והאמינו לי, אין לי דבר
נגד רוסיות יפות ומיליונרים. היו לי חברים משני הסוגים.
סיסמתי: ''החושך יסתיר את פניך, אבל לא את גזרתך''. אמנם,
במכנסי ג'ינס, לאחר הפליה מתוקנת שנים, גזרתה הייתה סבירה,
שחשובה לי מתווי הפנים. אבל הגברת הגזימה: שמש צהרי-היום שיחק
בטלטלי שיערה בסגנון:Medusa Gorgona , והבליט לובן ברק שיני
סוסה אצילית. בסכום סמלי,(ליורשת אימפריה,) יכלה לשפר מבנה
שיניים, ולפגישה, אפילו עיוורת, אפשר "לשכנע" שיער-מרד, שירד
למחתרת, בחפיפה, פו-שם, שמפו. תמונת אינטר-נטו יכלה למנוע ממני
''טיפול בהלם''.
אני מתייחס בכבוד לנשים, פרט לנדחקות לדלפק בנק או קופת
חולים:
-" יש לי רק שאלה (סליחה?)",
מעולם לא חמקתי מפגישה, גם כשהופעת המתנקשת התאימה ל''גירוש
שדים'', או לגילום תפקיד ראשי ב"פנטום האו-פה-רע",או
Quasimodo
בגבן מ-Notre Damme, טרם נתקלתי ב:Esmeralda, (חשבתם פעם מתי
צועניה יפהפיה זאת, עם הגדי, התרחצה לאחרונה?)
בעיקול המדרכה לחצה ידי במשיכה, ונצמדה אליי: ב"שעה שש" שלה,
או, אם תרצו (או לא), ואין זו א-גע-דע, בזווית תקיפה ארבעים
וחמש מעלות (גם צלזיוס).
-''אתה ג'?'' שאלו ירכיה, עוטפות את פלג גופי המתאים, פיצוי
ל"טיפול בהלם". התיישבנו בבית הקפה, כמקובל.
- ''יש לי המון חברים. כשהתאלמנתי דאגו לי. הכירו לי המון
בחורים. רק ליגה א'''.
- "(איפה כל הבחורים? מה זה ליגה א'? אני ליגה ז'?) לא, לא
שאלתי!
- "בנוסף לניהול העסק (גדול, ענק, אימפריה!), משחר, עד שקיעת
לווייני- תקשורת, שתיים-שלוש-ארבע פעמים בשנה  אני יוצאת
לטיול. פתוחה לכל חוויה (יקרה) ויוצאת דופן.
-"הייתי בבא-לי, אכלתי נחשים בתאילנד, ישנתי עם עיזים
באזרבייג'ן, נרדמתי על גב פיל בג'ונגל פקיסטן. קיבלתי מחלת-ים
על ספינת מדבר, גמל עוז-בקיא. (בשבריר שניה הבנתי, שלמרות
עושרה, יותר מכול, עדיין כמהה לאותה רכיבה,בלי אוכף, הפוכה, על
נמ-ער, אוחזת בחרב המתהפכת, בפיזדו-כי-סתם.

''כמה שנים הייתם נשואים?''
''עשרים ושתיים, כל יום כתב לי מכתב אהבה, לפעמים שנים
שלושה(לי לוקח שלושה ימים לכתוב שיר ארוטי סביר, מתי הבן-אדם
עבד?), שמרתי את כולם''. בעודי מסדר שקיות סוכר מפריד בין לבן
וחום, התאמצתי לחשב ( כן, אני מהנדס): עשרים ושניים שנה כפול
שלושמאות חמישים יום (כולל ימי מחלות קלות, לא כולל יום
כיפור), בערך: 7.700 מכתבי אהב. נניח, שכול מכתב אהבה (לא היו
מכתבי מריבה), על דף פוליו  (21X29 ס"ם) A4 שמונים גרם, לא
קופל לארבע, ולא התקמט. בבתן בתולי של כל חבילה שעוביה 5.5
ס"ם, 500 דף. אנו דנים ב15.5 חבילות, 84.7 ס"ם. סביר בהחלט...

אין מלצרים, הקפה בשיגור-עצמי, אנו עומדים בתור, ו"האימפריה"
תוקפת שנית, נצמדת אליי, לטיפת-לפיטה, בסגנון
רומי-יווני-חופשי, שלא ניתן להשתחרר ממנו, בלי לפגוע,
ברגשותיה. מטעמי נימוס אוסטרו-הונגרי, אינני מנסה. לא אלבין
פניה ברבים, מה עוד שתנוחתה מבהירה, מאבר-לאבר צלו של ספק,
שמשולש-הברמודה שלה מצפה למשלחת ארכיאולוגיה-ימית. הזמנת עוגת
היער-השחור, מיותרת.  תמתין לי, פרוסה, בביקור הראשון במגרש
(השדים?) הביתי.
- " למדתי טניס (משחקת?), ופסנתר,(מנגנת), (מה עם ברידג'? טוב,
לא צריך לבוא עם צפיות מוגזמות).
  שבים לשולחן.
- "יש לי הרבה חברים, הביאו לי רק גברים, כולם ליגה א', (אמנם
לקח לי זמן, אבל את זה, כבר הבנתי ), טרם פגשתי את המתאים.
-  ''האם זאת הצעה?'' אני שואל, מתמקד בג'נס, ומתעלם
מהפוטוגניות שלה. אינני אוחז בידה, מעל השולחן, ולא ברכיה,
מתחת לשולחן, כהרגלי, מאז שובי לתפקיד Don Juan, Cassanova, או
כל שם שיתאים לדימיונכן הפרוע. בפגישות הרבות שנהלתי, מעולם לא
נתקלתי בחומה בצורה.  הקדמתי לרוב ושגרתי שיר או שניים:

לך

ערה
על  משכבי בלילות אתה  צל
היורה על שפתי בתום  צום  
מעורר  שאון- במצודה
עצוב  מבטך
מלטף כפות המנעול
 הסכר נפרץ
ועם כול מגיני
נופלת....


-  ''לא'', היא משיבה, סוטרת את שפת גופתה, ''קיבלתי חינוך
צפוני"
-  ''מה זה צפוני?'' שאלתי, - ''להבדיל מ"חול-בס",
- ''מה זה חול-בס?''
- ''חולון-בת-ים...'' ( בתפילה בהברה אשכנזית, ת הופכת ס)

- ''אני מחולון, אני התחלתי מאפס, היינו עולים חדשים.''
- ''גם אנחנו התחלנו את העסק מאפס'', צפונית שרגילה לרמת חיים
מאוד גבוהה, פסנתר 14 שנים, יכולה להתחיל רק משישה אפסים.
הרגשתי שהגיע הזמן להיפרד.
- ''את ודאי מאחרת לפגישה, נהניתי מאד, הרגשתי את החום הקורן
ממך.'' (ועוד איך.)

אין רומנטיקה, יש סיפור. שבתי לביתי הקט, של טרם פגע  ברק
חרב-המשפט, בשכונת המצוקה, בהרצליה-פתוח.  כיאה לחינוך
ה''אוסטרו-הונגרי'', שלחתי מסר, באינטר-נטו:
- ''נהניתי, מהחום שאת מקרינה, חבל שברקע נשמעו צלצולי
הצפוניות.''
- ''זה כדי להבהיר את הפער, הבלתי ניתן לגישור בינינו'', הייתה
תשובתה הידידותית.
-"פער, הבלתי ניתן לגישור 'בין צפונית לחולוני? היית מוכנה
לשכב איתי, למרות שאינני ליגה א'? פער הבלתי ניתן לגשור זה
חיוך ה''מונה ליזה'' הדחלילי שלך, לא ליגה א' ולא ליגה ז'!"
אבל לא עניתי לה, אפילו לא עמד לי על קצה הלשון.
קיסרית אימפריה אומ-לה-לה, תמשיך לרכב על פילים ונמרים, אולי
תמצא גם ליגה א-א, חמורבג'ונגל האספלט.