אולי היום
היא תשב מולי
בפה פעור תאמר מילים
יחד נתפלא
איך הגענו עד לכאן
נתפתל כמו נחשים מחוץ
לאוהל המשכן

כשאנחנו כבר בפנים
תמיד נהיה חווה ואדם
בלי חמדה בלי שכינה
קורבנות אדם וחווה
מוגשים בלי הבנה

תמיד נהיה ילד וילדה
בלי תמיכה או נחמה
אולי היום אני אשב מולה
היא לא תראה נשמתי כבר עירומה,
אחרי שוויתרנו על האביב בלי חמלה,
בת קול חתמה ויתור על קולה, מה עושות בנות הקול האילמות,
יוצאות אל החורף השדוף ומצלמות לנצח את גופן המתכלה,
שבע דקות רעות שבע דקות בגן עדן וכמה שניות של שקט. עפרון

עבה, עשוי מכל מה שהיינו, מונח על המזבח, מדמם. אולי
היום היא תשב מולי
תרים אותו ותמרח אייליינר אדום כדם,
אנחנו תמיד נבוכים כמו חווה ואדם,
שמע נא אדוניי דברי עבדך אל תהיה תמים ותשחק אותה בבקשה,
לקחת לי צלע ואז גם את חווה, בוא נגיד שאני ממליץ לך לשנות
גישה,
בגלל שאני אדם נדיב אני זה שמוותר לך, אבל לפני שאני שוכח,
תבין שזה אתה קשור למזבח, רציתי לסלוח לה אבל הדם שלי רותח

רציתי לשכב איתה ולעזוב, כמו רוצח,
רציתי שתסתכל איך חווה גומרת כשאתה קשור, אם לא היית
אימפוטנט לא הייתם בזוגיות פתוחה, אם לא היית
כל כך חלש לא היית לוקח אשה לא שלך,

אולי היום תשב מולי תודה בגזל תודה בכל, הרי ממילא היא כבר
עזבה
והאוהל נעלם בחול,
נותרנו שניים בצלם, שלוש עונות, מזבח שמעולם לא היו לו ארבע
קרנות,
חמש - שש פעמים אני כבר כותב לך ונרדם, שבע פעמים התזתי את
הדם,

אני כל החיים אסחוב את זה כמו סלע. תהיה בן אדם ותחזיר לי את
הצלע