במקרה בו אדון לפניכם, יש יתרון לראיית עולם שיש בה מעט כפירה,
כלומר לא לגמרי אמונה. מכיוון שאני מאמין שאי אפשר לברוא
כלום ואי אפשר להשמיד כלום, הדודה אריאלה לא רק הייתה, היא
עודנה נשמה טובה שהפכה אותי לאדם טוב יותר. למי שלא מבין,
לפחות בעולם הזה, הדודה אריאלה נפטרה.

אני מאמין שהקוד הבסיסי של כל מה שיש הוא אהבה וגן עדן, כך
שכול מה שקיים מגיע בסוף לשם, גם אם לא מגיע לו. לדודה אריאלה
דווקא כן מגיע המקום הגבוה ביותר בגן עדן. היא כמעט לעולם לא
שפטה אותי, גם כשהייתה לה סיבה טובה. פעם אחת ממש הגזמתי בדיור
והם צלצלו אליה והיא אמרה לי "איליה, אני לצידך לא רק כשאתה
בסדר, אני לצידך גם כשאתה לא בסדר..."

יום אחד היא הביעה את רגשותיה כלפיי בטלפון והתרגשתי כל כך
שהחלטתי להוסיף את שם משפחתה לשלי. משום סיבה אחרת לעולם לא
הייתי נוגע שוב בשם המשפחה שלי, אלא עבור הדמות הכי אהובה
עליי בעולם.

למרות שהדודה אריאלה התחזקה בדתה, עבורי היא הכינה כריכים ממש
לא כשרים. לא היה לה אכפת שאני לא כל כך מאמין, כל עוד אני לא
פוגע באף אחד או מתנהג בצורה לא סובלנית כלפי אנשים מאמינים או
שונים ממני.

הדודה שלי רצתה שאהיה מאושר. זה יקרה. אני עטוף באהבה במקום
שאני גר בו ואני אוהב את האנשים בחזרה.
רק בינתיים, דודה אריאלה, תני לי להתאבל במשך חודשיים.

(זו היצירה האחרונה שלי למשך חודשיים)

נ.ב.: יהי זכרך ברוך