אתמול ישבתי באוטובוס,
לא היו הרבה מקומות
היתה גברת עם 2 ילדות קטנות,
היא הושיבה אותן ב2 מושבים שמלפני ותכננה להתיישב משמאלי בצד
השני של האוטובוס,
כשהבנתי את זה אז עברתי למקום שם ופיניתי את המקום מאחורי
הילדות,
האישה הלכה לתקף וכשהסתובבה וראתה מקום ריק הסתכלה עלי במבט
והמשיכה, אני לא יודע אם היא שמה לב למה שקרה
אני לא יודע אם מישהו באוטובוס התייחס בכלל לזה שעברתי מקום
ואם התייחס אם בכלל הבין למה עברתי מקום
אבל אז היתה לי תחושת סיפוק,
כי אני מנסה להיות אדם נחמד,
תמיד מציע יד לעזרה ואוזן קשבת,
אבל משהו בפעם הזו היה שונה...
מעשה כל כך פשוט,
אפילו תודה לא אמרו לי,
אבל אני לא חושב שאי פעם הרגשתי טוב כמו באותו הרגע,
אני אפילו לא יודע אם האמא שמה לב למה שקרה,  
אבל כשהסתובבתי אל עבר החלון היו לי דמעות בעיניים,
ב-21 השנים שאני חי, לראשונה הרגשתי גאה בעצמי,
לא על הישגים,
לא על נחמדות מזוייפת
ולא על טוב לב מתאוות בצע.
הרגשתי גאה בעצמי, המעשה הקטן הזה, יש שיגידו אפילו מיותר, עזר
לי.
הוא עזר לי להרגיש שוב בן אדם.