החדרים של הלב שלי
ריקים פתאום כולם
אפשר לשמוע את ההד
משתק את העולם
רק כמה ארגזים
נותרו שם בפינה
פתוחים ברשלנות,
כמו מחכים לחנינה.
אין ערימות של כלים בכיור
אין נעליים זרוקות בפרוזדור
בכל החדרים כיביתי ת'אור
אין רשימה של דברים שנזכור
כל התריסים מוגפים בחוזקה
הצירים של הדלת חורקים בשתיקה
אני עוזבת לבד עם מזוודה עתיקה
במעלית משתקפת אישה חזקה
הרחוב דומם כי כולם ישנים
בבתים נקיים עם אורות עמומים
ילדים רחוצים על מצעים מריחים
חולמים על דברים שלא קיימים
הצלליות בחלון מספרות לי סיפור
שלא הצלחתי לכתוב בעצמי בבירור
כמו שייקספיר צעקתי את מה שאסור
לו יצא מחזה, לי סיפור לא ברור
המפתח בכיס מספר סוף כוזב
מי ידע שאהבה זה כזה עסק כואב
נשבעתי שאף אחד כבר לא יתקרב
הבית לא נמכר, בטח לא הלב. |
