מתעורר באחת עשרה דקות לשלוש
כל פעם מישהו אחר מכם בראש
שותים לי את הדם כאילו אני קדוש
בכנסייה הזאת אין רחמים
מסדרון אינסופי והמים קרים
בשלב מסוים מגיע הבום
בשלב הסופי כבר לא מרגיש כלום
הדמעות ממיסות לאט כאב
לא פלא שיש לי עומסים על הלב
כל לילה מים ועוד מים שואב
רק לחזור לשם אני רעב
מתעורר באחת עשרה דקות לשלוש
כל פעם מישהו אחר מכם בראש
שותים לי את הדם כאילו אני קדוש
לא יודע אם אני צלוב או סתם עלוב
אם אני עזוב או אהוב,
הם חוזרים להעיר אותי
שוב ושוב
מה הטעם לצבור כל כך הרבה אכזבות
המון אהבות
רק כדי שבכל הלילות
אין אנו ישנים
אפילו פעם אחת, אפילו פעם אחת
(כי אני) מתעורר באחת עשרה דקות לשלוש
כל פעם מישהו אחר מכם בראש
שותים לי את הדם כאילו אני קדוש
בכנסייה הזאת תמיד מאוחר
הווידוי מיותר, האני מכותר,
ומה הקטע עם האחת עשרה דקות?
אפילו היתקלות לוקחת פחות
מתבונן בחשיכה בעיניים פתוחות,
הבהובים מהרחוב יריות, יריות
חלקיקי זיכרונות
אני סוחב ארונות
(כי אני) מתעורר באחת עשרה דקות לשלוש
כל פעם מישהו אחר מכם בראש
שותים לי את הדם כאילו אני קדוש
מנקה את הנשק שלי מאבק,
מאבק, מאבק, שיהיה עוד מחר,
נאבק, נאבק, ועוד לילה עבר,
הלילות הקשים בתקופת מעבר
שקוראים לה שחרור,
שקוראים לה פציעה,
שקוראים לה חיים,
ואת כבר מציעה
הקלה, הצלה, הבנה, הגנה,
רחבת מסדרים עם שלוש מדרגות
גדלתי בשנה
אחת שתיים שלוש
אני על הבמה יש לי רעש בראש
המסדר מתנהל אני רק מתגלגל
לא חסר לי ציוד חסרים חברים
לא חסרה שלי שינה חסרים לי חיים
(כי אני) מתעורר באחת עשרה דקות לשלוש
כל פעם מישהו אחר מכם בראש
שותים לי את הדם כאילו אני קדוש
אני קם אני קם ולא רק בבקרים
חסרה נחמה והמים קרים
ואין קץ ואין קץ לאותם ייסורים
ואין קץ ואין קץ לאותם ייסורים
(כי אני) מתעורר באחת עשרה דקות לשלוש
כל פעם מישהו אחר מכם בראש
שותים לי את הדם כאילו אני קדוש |
