"...מבחינה פילוסופית עמוקה
להיות עשיר זו מועקה
(ולהיות עני זה די מכה)...
האהבה היא התשובה
והאמונה בעולם הבא
חייבים להאמין כדי לא להתייאש
(חייבים להאמין!!!)
כי מה שאין זה כל מה שיש
כשאין, אין מה להתגונן
כשאין, אין מה להתעצבן
כשיש, אפשר להתרושש!!!"
(שודר בפרק "המסכנים", בסדרה "זהו זה!", בהשתתפות שלמה גרוניך,
גידי גוב, דוב גליקמן ואלי גורנשטיין, מילים מאת אפרים סידון)
מדובר בשיר ישן מאוד וכשהבנתי אותו לעומקו שנים מאוחר יותר,
הייתי לעומת היום צעיר בן 26. אפרים סידון התכתב בשיר הזה,
הפעם לדעתי בכוונה, עם ההוגה הפוסט מודרני פרידריך ניטשה.
ניטשה העביר ביקורת חריפה על הדת היודו-נוצרית, שגורמת
למאמיניה העניים להתנוון במוסר עבדים ולבזבז את חייהם הארציים
בשביל להגיע לגן עדן. שימו לב, מיד אחרי שסידון משבח את האמונה
בעולם הבא, הוא מסביר שחייבים להאמין כדי לא להתייאש... לא
כדי לשמוח, לא כדי לשפר את מצבם.
מיד בהתחלה, אחרי שסידון כותב בציניות שלהיות עשיר זו מועקה,
הוא מוסיף את השורה הכנה היחידה בשיר - להיות עני זה די מכה.
אחד ממכריי, שפרטיו יישארו חסויים, אמר פעם "אומרים שכסף זה לא
הכול בחיים - זה בולשיט!!!" אני לא מסכים איתו, אבל הוא בהחלט
לא נעדר נטייה לרוחניות והאמירה שלו מאוד אמיצה. יותר מזה,
התחלתי להיות בטוח בזה שכסף זה לא הכול בחיים כשהנפש שלי משכה
לחיי רמת חיים גבוהה.
בנוגע לאמירה שהאהבה היא התשובה, אין לי שום ויכוח עם זה.
אפילו ניטשה טען שכל דבר שבא מאהבה הוא מעבר לטוב ולרע. אני
כשלעצמי מאמין בכוח כלשהו שמנהל את הכול, כך שאולי אני פחות
אמיץ מניטשה. אבל אפילו המדע מאמין במשהו, אם נצטט את
ויקיפדיה: "תאוריית שדה מאוחד (באנגלית: Unified Field Theory
או בקיצור UFT) היא מסגרת תאורטית בפיזיקה שמנסה לתאר את כל
הכוחות הבסיסיים בטבע ואת החלקיקים המרכיבים אותם באמצעות שדה
פיזיקלי או וירטואלי אחד."
כך שהכול אחד, די בדומה לקבלה - יש כוח שלם ואחיד עם עצמו.
אפשר אפילו לומר בעקבות פרשני פיזיקת הקוונטים, שהאהוב עליי
מכולם הוא פילוסוף המדעים יואב בן-דב ז"ל, שהכוח אוהב את עצמו
בשלמות ואת כל מה שקיים. גם את מי שלא מגיע לו.
בתוכנית הרדיו "חתוכה וחסן", ששודרה בכאן קול ישראל, הסביר אחד
מהם שהוא מאמין ביום הדין ואמר, "כולם אומרים כל הזמן 'אל
תשפוט אותי', אבל הם לא מבינים כמה אינטימיות יש בזה שמישהו
יודע את כל מעשיך, את כל מחשבותיך".
הם כמעט שכנעו אותי, כי זה טיעון חזק, אבל רק כמעט. גם לי יש
אינטימיות עם האלוהות כפי שאני מבין אותה, אך בכל מקרה אני לא
מאמין ביום הדין או בשיפוט כלפי מישהו ארצי או רוחני.
אז למה אני צם? כמו שכתבתי כבר בשני מאמרים (לפחות!) האוכל
יותר טעים אחרי צום. ולמה אני מאחל גמר חתימה טובה? כי אני לא
חסר רגש למי שמאמין בזה ואני מאחל לכולם, ממש לכולם, אם אני
טועה ויש יום הדין, שייחתמו לחיים. וגם עצם העובדה שכל כך הרבה
אנשים מאמינים בזה, נותנת ליום הדין עוצמה רוחנית.
אבל האל שלי (אם נחזור לשיר הציני של סידון) לא שונא עשירים
ולא שונא עניים, לא שונא אנשים טובים ולא שונא מנוולים.
זה הכול בקשר לאמונה שלי ולשיר של אפרים סידון. |
