"...אדם נתקל בפיצות במשך החיים
ובחיים יש פיצות בכל הטעמים
גבינה או פפרוני, אוכל הוא במיליונים
אנשובי, חצילים - אם הוא אוהב
אבל עמוק בינינו, שיישאר בין שנינו
מחפש הוא את הפיצה שבלב..."
(השיר "הפיצה שבלב", מילים ולחן מאת אלון אולארצ'יק, בביצוע
שחקני "זהו זה!")

הפזמון הזה קיים כבר מלפני 5 שנים ובכל זאת עבורי הוא חדש
והתפעלתי לא רק מההומור שבו, אלא גם מהעומק שבו. בין אם במודע
או שלא במודע, הוא מתכתב עם עולם האידאות של אפלטון. הפילוסוף
היווני המפורסם הזה טען שמעבר לעולם החושים המשתנה תמיד, שבו
הצורות והחפצים לא מושלמים, קיים עולם נוסף שקיימים בו
אובייקטים וסובייקטים מושלמים. בספר "עולמה של סופי", אם אינני
טועה, נתנו בתור דוגמה תבנית לעוגיות שבה לעולם העוגיות אינן
בדיוק אותו הדבר. העולם של אפלטון הוא שכלי ורוחני, העולם של
אולארצ'יק יותר פונה לרגש. בעולם שלנו, בלי ספק, כמעט כולנו
שואפים (לפחות באיזה שהוא תחום) לשלמות. למרות שיש טעמים שונים
לאנשים שונים בפיצה, יש את הטעם האוניברסלי, מעט רסק עגבניות
והרבה גבינה, כמעט כולם יסכימו חוץ מהטבעוניים.
מלבד זאת, אמנם לא תמצא בעולם הארצי פיצה מושלמת, אבל לרבים יש
טעם של פיצה מושלמת עבורם. עבורי מדובר בפיצה עם גבינה
ואנשובי. הבית האחרון של השיר מזכיר לכולנו שהשאיפה לשלמות
תמיד קיימת:

"...לכל אדם יש פיצה אותה הוא לא טעם
זו פיצה מיוחדת,
הסוף של העולם
וכמה שניסה הוא
כל הדרכים מיצה הוא
ככה לפחות אני חושב
עמוק עמוק בינינו,
זהו גורלנו
לחפש את הפיצה שבלב".