|
ומה נותר לי
אם לא לבכות
על הדברים שכבר לא יהיו
למרות שחזרת לחוג סביבי
נשארנו כמו השמש והירח
לא ניגע אחד בשניה לעולם
אתה תזרח ביום
ואני סימן שהלכת לישון
ובכול זיכרון שלי מנצנץ
כוכב
רחוק רחוק מהדמיון
לאט לאט השמים יהיו זרועים
בנקודות קטנות לבנות של כיסופים
אני אצמד לאדמה
חייבת כוכב לכת ועדיין דממה
האופק לא ברור מכוסה בערפילים
אולי יום אחד
שמש והירח יעמדו במקום אחד
למרות הצל
יהיה זה יום מיוחד |
|
|
אני תוהה על פי
אילו סטנדרטים
מעוותים פועל
אישור הסלוגנים
ולמה תמיד הכל
צריך להיגמר
בבכי.
לזה יש לכם
תשובה? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.