תמיד רציתי לגדול
אף פעם לא הפסקתי לשאול
איך יתנהג אני אבל הגדול
איפה אגור, מה אעשה
אם בעתיד אני עדיין אנסה?

וכשאתה ילד הכול צבעוני ונחמד
וכשאתה מתבגר שום צבע לא מעניין אף אחד
ולאחד שבמראה רק עצב נועד
בסוף כל ערב, אתה חיי בעולם אפור, לגמרי לבד

ואתה יושב וחושב, אולי יש אור?
אולי העולם לא הרוס ושיכור?
והחושך לי לחבר
יושב שם עם עצמי שעות, ומדבר
מתייעץ עם עצמי איך לגמור עם זה מהר

הדלת של החדר מתרחקת מהר אבל לאט
אם אקום אספיק להגיע אבל אני משאיר רק מבט
אולי אני לא רוצה לצאת מהחדר
אני אני לא רוצה להיות בסדר

אני רוצה לראות שוב צבעים
כתום כמו אומץ ותכלת כמו נחמדות
לבן כמו רוגע וסגול כמו עקשנות
אדום כמו אהבה
אבל בעולם אפור, לצבע אין משרה
אז אני יושב לי, מתרקב בחשכה