אני יודע שהניסיון שלי להוכיח את מה שכתבתי בכותרת הוא יומרני
ועשוי להתברר כבלתי מוצלח - וזה גם נכתב בצורה דומה אצל ויקטור
פרנקל, בוויכוח שלו עם ז'אן פול סארטר, אבל אם לא אתיימר ואהיה
ללא שאיפות גבוהות, איזה מין הוגה דעות אני?

אז בוודאי שיש משמעות לחיים!!!
כפי שכתב הרמב"ם ועקב אחריו ההוגה הפוסט מודרני הרב שג"ר, גם
אם אין משמעות לחיים, ייתכן שהמשמעות היא ריק, אין, וניתן
להתייחס כך לאלוהים, כאל האבסטרקט המושלם - ולסגוד לאין.
ואם בעצם אין למי לסגוד, וייתכן שהמשמעות היחידה, לפי פרידריך
ניטשה, היא ליצור את עצמנו, לפחות בניהיליזם חיובי, אז משמעות
החיים היא יצירתיות.
חוץ מזה, רק פחות מאחוז מהאוכלוסייה הם פסיכופטים, כך שאנחנו
חולקים ברובנו מצפון משותף - ורק חינוך קלוקל יוצר אצל
המצפוניים שבנו תאוות רצח.

האמת היא שאני יותר נוטה לרוחניות מאשר המאמר הזה, אבל אני
חושב שגם אתאיסטים שלמים יכולים לחיות חיים מוסריים ומלאי
משמעות וזה מה שרציתי להוכיח!