ברחת מפניי
האם אתה יודע
בשקט של שפתיי
הלב אינו גווע

שתקת מול עיניי
האם אתה שומע
את רחש תפילותיי
רק שחור הליל גומע

כבר אין לנו תמימות
ואין לנו פנטסיה
כבר אין שום חמימות
וההיסטוריה בזה
לכל הגיבורים
שלא הרפו ממנה
נותרו רק השירים
ואהבה איננה

צחקת על שיריי
ולא החלפתי לחן
יפים היו ימיי
כשהכאב שלט בם

העזתי לקוות
ולא טרקתי דלת
חלפו כל התקוות
וגם כמותך עוד אלף

כבר אין לנו תמימות
ואין לנו פנטסיה
כבר לא רוצה למות
והשמחה לא בזה
למי שמחכה
ליום שבו השמש
תאיר בתוכך
כמו אהבת ליל אמש.