יום אחד, הקראתי לדודה שלי את השיר הבא:
היחס בין האמן לקהל
http://stage.co.il/Stories/537411853
היא לא התחברה לשיר. בעיניה, כל יוצר רשאי לקרוא לעצמו אמן אם
מתחשק לו ואין זה ראוי שאפגע ברגשותיו.
באופן אישי, הייתה תקופה שאפילו העדפתי לפגוע ברגשות של מישהו
מאשר לא לדייק ברגש שלי כלפי יצירה - וככה קראתי ליצירה של
מישהו "קיטש נוראי".
עבר זמן מה והחלטתי שהגזמתי בפגיעה כלפיו - וכיניתי את הרגש
הלא מעובד שבדף שלו "פורקן רגשי לגיטימי". זה כן, אבל לקח זמן
עד שהוא שכנע אותי שהוא אמן, שהוא שכנע אותי שהוא משורר.
המאמר הבא ודאי היה מוביל לוויכוח דומה עם הדודה, לו הייתה
שומעת אותו:
מהי אמנות (לפי מומחים שונים וגם לפי דעתי)
http://stage.co.il/Stories/537410753
אני טוען שלא כל פיסת יצירתיות היא אמנות, אני טוען שדרוש עומק
וטיפת נון קונפורמיזם כדי להיות אמן אמיתי. אני מסרב להזנות את
המילה אמנות, לא כל אחד הוא איליה כהן, לא כל אחד הוא שחר
מהבש, לא כל אחד הוא עופר שור. ואילו הייתי מתחנף לאותו אחד
שקראתי בהתחלה ליצירות שלו בשמות נוראיים, הוא היה פחות מאמין
כשקראתי לו לבסוף משורר.