מבוא
הדמות המקורית של באטמן נוצרה על ידי הכותב ביל פינגר והאמן
בוב קיין.
הג'וקר נוצר על ידי ביל פינגר, בוב קיין וג'רי רובינסון.

כל הסיפור הקצר הזה הוא פאן פיקשן

גותאם סיטי, 2008
תומאס ומרתה ויין הלכו ברוח הקרירה בעיר, יחד עם בנם בן השמונה
ברוס, אחרי בילוי נעים בקולנוע. העיר הייתה מלאה פשע ושחיתות,
שהתאימו לאפלה של הפיסול הגותי מחוץ לבניינים. הם התקרבו לסמטה
חשוכה והתמזמזו מעט לעיני ברוס, שכן שרר ביניהם מתח מיני מאז
שמרתה תפסה את תומאס בין הסדינים עם רב פקד גורדון וסלחה לו.

"את התכשיטים והכסף!!!", צעק לעברם השודד ג'ו צ'יל. הם התמהמהו
מעט לחפש בארנק של מרתה -  וג'ו ירה בשניהם.

גותאם סיטי, 2026
"מאסטר ברוס, הגיע הרגע שלך ללכת לאוניברסיטה", ניקה אלפרד את
כתפו מאבק, "אם ההורים שלך היו רואים אותך עכשיו, הם היו גאים
בך".
עיניו של ברוס ויין היו עייפות מאוד, שכן מאז אותו לילה היו לו
סיוטים על העטלפים שחבטו בכנפיהם על פרצופו בתוך אותה באר
שהתחבא בה.

"באתי להירשם לקורס בקרימינולוגיה", אמר ברוס לפקיד, שהלוחית
שלו הציגה את השם ארתור פלק.
"תשלם במזומן או באשראי?", שאל הפקיד.
"באשראי", חייך ברוס ושלף את כרטיס האשראי שהוטבעה עליו הכתובת
"תעשיות ויין".

באותו הלילה, הפקיד סידר על גבי גשר של החוג לקולנוע, ניירות
מהארכיון שטרם עברו למחשב. לפתע נשברה קורת עץ מהגשר וארתור
נפל לחבית מלאה בכימיקלים. כשיצא משם הפכו פניו ללבנות כשלג,
חיוכו הפך אדום מדם ושיערו נצבע בגוון ירוק. הוא צחק צחוק
מטורף, כזה שיישאר אתו לנצח...

"מה שמך?", שאל ברוס בלחש צעיר בן 19 בזמן הרצאה.
"ג'ייסון טוד", ענה הצעיר.
לפתע הופיע באולם ארתור פלק, צוחק כצבוע, ופיזר גז צחוק על
הנוכחים. ברוס עטה על עצמו מסכת גז, וניסה להגן גם על ג'ייסון
והמרצה, אך מאוחר מדי.
לובן של סיד הציף את פניהם וחיוך מעוות נמתח אצלם מאוזן לאוזן.
לא היה להם דופק.

אי שם בלילה, כשעוד סיוט על עטלפים מילדותו מציף אותו, ברוס
החליט לעטות על פניו את מסכת העטלף ועל גבו את גלימת העטלף,
כדי לרדוף אחרי פורעי חוק. ברוכבו על העטלפנוע, הגיע לפאב
שהחיישנים שלו הראו שהג'וקר (כלומר ארתור פלק) נמצא בו.
"רוצח...", סינן בלחישה רועמת באטמן (הלא הוא ברוס). הוא התקרב
לג'וקר כשלפתע יד שרירית הונחה על ידו. זה היה הברמן.
"חביבי, שתה קצת בירה, על חשבון הבית. היום גיבורים במסכה
מקבלים בירה!!!"
הוא גמע את המשקה אל בטנו, מתוך רצון שלא לעצבן את הברמן יותר
מאשר רצון פנימי, עד ש...
לא היה לו מושג איך זה קרה, אבל הוא התעורר במגורי הסטודנטים
כש"שקית האגוזים"  של הג'וקר בפה שלו. וגם הג'וקר ישן כש"שקית
האגוזים" של באטמן בפה שלו.
"פוי, איכסה", ירקו שניהם את "הסחורה" והג'וקר ברח משם.

למחרת, הגיעה לאולם ההרצאות ברברה גורדון, לבקר את הארוס שלה
ברוס, לביקור הפתעה. לפתע נכנס הג'וקר, צחק צחוק פרוע, פיזר גז
צחוק ונעלם שוב. הפעם רק ברברה נותרה ללא רוח חיים. הג'וקר ברח
וברוס נותר עם רצון לנקמה.

ושוב, בלילה, באטמן תר באמצעות העטלפנוע אחר הג'וקר, אך בשום
פאב לא נראו עקבותיו.
הוא חזר מותש ומובס למגורי הסטודנטים, מופתע לגלות את הג'וקר
יושב על הכיסא הנוח ליד הערסל.
"שלום לך, באטמן, או שמא אקרא לך ברוס", גיחך הלץ, "בוא נעשה
תחרות שתייה. המנצח משתלט על העיר גותאם..."
"תחרות שתייה!!! תחרות שתייה!!!", צעקו מסביבו הסטודנטים מספר
רב של פעמים. בסופו של דבר, מכיוון שהיה בו אגו מאצ'ואיסטי כמו
לרוב הגברים, הסכים.
הג'וקר לגם בירה ראשונה.
באטמן לגם בירה ראשונה.
"התעייפת, עטלף מסכן שלי?! תן כבר את העיר לרשותי..."
"תמשיך להעביר בירה!!!", צעק באטמן לעברו.
הג'וקר לגם בירה שנייה.
באטמן לגם בירה שנייה.

בוא נקצר את הסיפור: בסופו של דבר שניהם התמוטטו על הספה באותו
הזמן -
והתעוררו למחרת, כשהשמוליק "בין האגוזים" של כל אחד בפה של
רעהו.
"פוי, איכסה", ירקו שניהם את "הסחורה" והג'וקר ניסה לברוח, אבל
אלפרד רב המשרתים, שהגיע לביקור, תפס אותו בצווארון חולצתו
והוביל אותו לבאטמן.
ברוס, מטושטש מהחמרמורת של הבירה מאתמול, כמעט מעד וניגש
לשניהם.
"מאסטר ברוס", אמר אלפרד וקולו מתחנן, "אחד הסטודנטים תיעד מה
שקורה בינך לבין הג'וקר בימים האחרונים ולדעתי יש ביניכם תשוקה
לא מודעת שפועלת רק כשהאלכוהול משתלט".
"אני? תשוקה?!" מחה הג'וקר, "באטמן כולו מסודר וקפדן ובעל
ערכים, כל כך שונה ממני..."
"ואני?!" מחה ברוס, "הג'וקר מסמל ניהיליזם מהסוג השלילי ביותר,
פראי ולא ניתן לעצירה".
ופתאום שניהם אחזו איש ביריבו, מתנשקים בתשוקה...
"ברור שהראית לו מה זה", העיר אלפרד בסרקזם, "שום תשוקה, הא?!"