בסוף י״ב לפני הגיוס נתתי אגרוף לחבר קיבוץ.
שמעתי אותו מדבר על אמא. לא בלחש, לא כרכילות שאפשר להעמיד
פנים שלא שמעתי. הוא אמר בקול את מה שכולם ידעו: אמא הייתה
חלום הזיונים של המשק, וידעתי שגם שכבה עם גברים.
רצו להעיף אותי. הזמינו את אמא לשיחה.
היא לא דיברה איתי בחדר בפנימייה אלא הלכנו החוצה, לשדות. כבר
היה ערב שישי, והאור הלך ונחלש. היא ביקשה לדעת מה קרה. סיפרתי
לה למה. היה משונה אמא שמה לי יד על הכתף ושאלה:
"שמרת עלי?"
היד שלי הלכה מעצמה וחבקתי אותה במותן, וככה המשכנו ללכת
ולדבר, היד שלי סביב המותן ושלה על הכתף שלי. הייתי מרוגש. תוך
ההליכה השד השמאלי שלה התחכך לי בצלעות. גדול כבד. ידעתי שיש
לה שדיים יפים. המחשבה איך זה ללטף שד כזה הלהיטה אותי. דיברנו
על מה שאיש מאיתנו לא דיבר עליו מעולם: על הגברים שהביטו בה,
על הנשים שראו בה איום, ואיך היא ככה לבד, בבדידות זוהרת כשהיא
יכולה להשיג כל גבר לו רצתה. האם לכן היא עזבה כדי שאני לא
איחשף לניסיונות החיזור הגסים אחריה. וגם, וגם עלי - הבן שנאלץ
לעמוד מול כל זה ולהגן על אימו.
כמה אהבתי אותה ככה. בלי לדעת שזו לא אהבה.
בדרך חזרה עברנו ליד גדרת הסוסים.
סוס פרץ אל מכלאת הסוסות. הוא צהל, הסתובב סביבן וניסה שוב
ושוב לעלות על אחת מהן. סוס מרביע הוא מראה עצמתי. הוא צוהל,
הוא ממש רוקד, והזיין שלו יוצא, עצום, מטפטף. הוא לא מצליח
להחדיר מיד ועולה שוב ושוב תוך צהלות. לא היה במראה דבר מעודן.
הכול היה כוח, רעש, אבק ותנועה. והיה מראה האיבר העצום. במילה
הזאת זיין של סוס.
עמדנו והסתכלנו.
אמא לא אמרה: בוא נלך.
היא נשענה מעט על צינור הגדר. שתי ידיה אחזו בו בחוזקה, עד
שפרקי אצבעותיה הלבינו. גבה היה כפוף, גופה מתוח קדימה. כן...
השדיים מהממים... ועכשיו השדיים הגדולים התנועעו ועלו וירדו עם
נשימתה. החולצה לא יכלה להסתיר את הפטמות הזקופות שבלטו תחת
הבד.
לא ידעתי אז לקרוא לתנוחה בשם. לא הכרתי סרטים ולא היה לי מאגר
של תמונות שיסביר לי מה אני רואה. רק שנים אחר כך ידעתי לומר:
היא עמדה כמעט באותה תנוחה שבה עמדה הסוסה מעבר לגדר, עמידת
דוגי כפופה.
אבל את התמונה עצמה לא הייתי צריך ללמוד. היא נחרתה בי מיד.
אמא לצד הגדר. כמעט כפופה, בדוגי עמידה הסוס מעבר לה. ואני
ביניהם, מביט.
באותו לילה חזרתי לחדרי עם התמונה הזאת. חזרתי... הייתי מרוגש
ואוננתי מיד. זה היה כל כך אסור... לאונן על השדיים של אמא...
אוננתי כל כך חזק.
באותו ערב, ליל שישי, הלילה הכי מחורמן בקיבוצים, אמא נכנסה
לחדר האוכל. היא כבר לא חיה בקיבוץ, אבל כשנכנסה אליו נדמה היה
שהמקום עדיין שלה. הגברים הביטו. טרפו אותה במבטים. נשותיהם
הביטו בה בזעם. אמא בחרה גבר, והם יצאו יחד. היה לי ברור ש...
שהוא יזיין אותה.
שתים־עשרה שנים חלפו.
הייתי בן שלושים, אחרי גירושים קשים. הייתי מגיע לפעמים לאמא
לארוחת שישי. היא הייתה בת חמישים ושתיים, ואני הבטתי בה
וחשבתי: אלוהים, כמה היא אישה.
באותו ערב העזתי לראשונה להסתכל ישירות בחזה שלה. והמילה היא
על השדיים שלה. כיצד הם ממלאים את החולצה בלי שאפשר לא
להסתכל.
אמא הבחינה. נשימתה נעשתה כבדה יותר. היא לא התרחקה ולא העלימה
את עצמה. אחרי כמה דקות אמרה:
״לא מסתכלים ככה. אני אמא שלך.״
אמרתי:
״הסתכלתי עלייך גם אז. ליד גדרת הסוסים.״
היא שתקה זמן רב.
לבסוף שאלה:
״אתה בטוח שאתה רוצה לדבר על זה?״
״כן, אמא.״
שתי המילים נשמעו כאילו נאמרו מפי הילד שהייתי. אבל הילד כבר
לא ישב מולה. ישב שם גבר, והיא ידעה בדיוק כיצד הוא מביט בה.
והרגישה את הפטמות מזדקפות, ולא עצרה. שוב גבר מביט בה. הוא
הבן שלה... והוא גבר.
״מה ראית?״ שאלה.
״ראיתי אותך כפופה אל הגדר. ראיתי את הגב שלך ואת הידיים שאחזו
בצינור. לא הבנתי אז מה אני רואה. רק שנים אחר כך ידעתי לפרש
את המחשבה שנכנסה לי לראש". קיוותי שהיא לא רואה כמה עמד לי.
היא המתינה, התנשמה ושאלה שוב: "מה חשבת?"
״חשבתי על גבר שמתקרב אלייך מאחור.״
אמא לא זזה.
״מעולם לא דיברתי על זה עם אף אחד,״ אמרה.
שאלתי במילה אחת:
״התחרמנת?״
היא השתהתה רגע ואז אמרה:
״איזה מילים יש לכם הצעירים... התחרמנתי..? ממש בלי שליטה. לא
האמנתי שזה קורה לי. סקס זה דבר יפה... ״
הסתכלתי בה. בפעם הראשונה לא הייתי היחיד שנשא את הזיכרון.
״ואילו זה לא הייתי אני לידך? אילו עמד שם גבר?״
הפעם היא ענתה מיד.
״הוא היה שוכב איתי שם. גם ככה, בחוץ.״
"ממש מזיין אותך?" אמא התנשמה שוב, "המילה הזאת, היא המילה
שאתה חושב?"
אמרתי "כן, גברים מתים... לזיין אותך... את לא יודעת כמה חברים
שלי התחרמנו ממך."
"אני כן יודעת..." אמרה והשתתקה.
"את כן...? מה ממש? חברים שלי...?"
והיא ענתה: היה אחד."
"ש... שממש... זיין אותך?"
"נוני, אתה שוב עם המילה הזאת... ביחסים גם אישה יכולה לזיין
גבר".
"אוחחח אמא... את היית הראשונה שלו? מתי זה היה?"
"שבוע אחרי שהתגייסת, הוא בא כאילו אליך."
אלוהים אמא.... איזו מתנה זה לצעיר... אישה כמוך..." ונעצתי את
המבט בשדיים. "היה לו טוב?"
והיא ענתה: "הוא עד היום מנסה מחדש."
"ולך?"
"נוני תבין, אני אישה, היה מרגש...הוא היה עוצמתי..."
"אוחח אמא..." נפלטו המילים מפי והזיין שלי השתולל בזקפה
שתיארתי את מיקי מזיין אותה.
אמא השתתקה לרגע ואז אמרה:
"גברים קיבלו אותי... ויותר פעמים אני קיבלתי אותם." אמרה
בשקט.
"וכשאני הייתי לידך אז עם הסוסים?" שאלתי במאמץ ואמא ענתה:
"אתה?"
אמרתי: "אני..."
והיא היססה ולחשה: "אם רק.. אם רק היית מעיז... אם היית עושה
אתה את הצעד... רק לשים את היד על הגב... שלי...:
"אמא..." אמרתי. והתקרבתי.
|
