כמו שטען לאקאן
(הכול אצלו נשמע כמו חידה)
כשאתה אובד ואין מושג דרכך לאן
הגוף נבנה ונחווה דרך המפגש עם השפה והלא-מודע...

כלומר במידה רבה כשאתה נאבק לשחרר בבית הכיסא
את מה שמציק שם למטה
אתה לומד לשחרר ולסלוח
סיפורים ישנים עם הסבתא

(הוסיף משלו דייוויד כהן)
בית הכיסא זה מקום מופלא!
מקום שבו כל תאוותייך מגיעות ליידי ביטוי,
המקום ששומע את צרחות מאמצייך לאחר החיסון,
המקום היחיד שמקבל את החרא שלך כמו שהוא בלי לשפוט,
הלוואי שכולנו היינו כמו בית הכיסא