כואב לי הלב, כן כואב לי בלב
לא משנה מה אני עושה הלחץ לא עוזב
ואני מנסה להרגיע את עצמי ואומר שהכול סתם
אבל הוא לא מוותר, המוח עוד רעב

שכחתי איך לישון, מה הפוזה הנכונה
ויש שקט יש דממה, אפילו את כבר לא עונה
שכחתי כבר איך, זו תחושה משונה,
עם המזגן קר לי, בלעדיו חם,
ובסופו של יום בלעדיך קפוא בעולם

קשה לי לנשום, כן קשה לי לשאוף
ובשמך שנתיים צלחתי בלא לנאוף
ואני מנסה להירגע, מנסה לנשום עמוק
אבל קשה לי בלי אוויר הוא פשוט כל כך רחוק

אני לא יכול עם השקט, הקולות חזקים
ואני סותם את אוזניי, אבל הם לא מפסיקים
והשקט הוא כמו עינוי, אבל אחד חוקי
כל כך שקט פה שבשביל קצת רעש אני מוכן להקיא

קשה לי עם עצמי, כן הוא פשוט מעצבן
ופתחתי את הלב, עכשיו הוא כואב,
וכל מה יש לך לומר זה תפסיק להתמסכן
הולך שוב לישון, אבל כואב שוב הלב
מנסה להירגע, מנסה גם לנשום,
אבל הריאות כמו תהום
אני מנסה להירגע ולהקשיב לאחרים
אבל הקולות מהירים
והנה הדממה, הלב לא כואב, ואני ישן כמו תינוק
והאוויר כבר לא מרגיש תקוע בצינוק
והקולות כבר לא מכניסים אותי לאבל
כל מה שהייתי צריך זה רק חבל