על כאב של בדידות אני יכול לדבר המון
ואומרים לא תדע צער לא תדע שמחה
אבל ההפך הוא הנכון
כי אם אדם בחיים לא הכיר אושר איך לו לדעת שהוא חיי בצער?
והכאב של הבדידות הכי כואב,
כי עמוק בפנים אתה עדיין אוהב
אין דבר יותר נעים מלחזור לבית שמישהו מחכה לך בו
ואין דבר יותר כואב להיות האחד שמחכה אבל אף אדם לא יגיע
היו ימים שהאושר בחיי היה לבשל ביחד
לראות אותך אוכלת את מה שאני הכנתי
לראות אותך יוצאת מהמקלחת עם שיער רטוב
לחבק אותך ולהתעצבן שהשיער שלך חונק אותי
ואז לקום בבוקר ולחבק חזק,
היום... אושר אמיתי זה להצליח להירדם
ומסתבר שלישון בשקט מוחלט מפחיד הרבה יותר
ולקום בבוקר לבד הרבה יותר מעצבן
על כאב של בדידות אפשר לומר הרבה דברים,
וככל שאתה אוהב יותר חזק
ככה הלבד יותר כואב
ואלוהים אם אתה קיים
קיבלתי את העובדה שאני אהיה לבד לנצח, אבל למה בראת אותי עם לב
מלא בתשוקה לאהוב?