נכנסתי להתקלח. לכאורה משימה פשוטה ויומיומית. בואו נחזור קצת
אחורה וננסה להבין יחד מה השתבש.
זה התחיל מעט קודם עם ילד בן 11 שנכנס להתקלח, פעולה שהוא מבצע
מדי ערב, לרוב בהצלחה. אלא שהפעם קרתה כנראה תקלת וילון אמבט
כלשהי ובסיום טקס הרחצה היה שטיח האמבט ספוג במים מהולים שמפו
בובספוג. כמובן שהנ"ל לא מצא לנכון לבצע פעולה כלשהי בעקבות
המקרה המצער או לפחות לדווח לאחור על שהתרחש.
אחריו נכנס אחיו הגדול להתקלח, פעולה שכמובן לא קרתה באופן
טבעי אלא רק לאחר מספר לא מבוטל של נסיונות מצד הוריו להסביר
לנער שהפעולה המתבקשת אחרי 3 שעות של אימון כדורסל היא לשטוף
מעליך את זוהמת הרחוב. תשאלו איך בכלל אנחנו יודעים שהוא חזר
דווקא מאימון ולא מסתם שיטוט חסר תועלת ברחוב? או. אז מה
שהסגיר זאת היו מספר ראיות מכריעות, העיקריות הן תיק כדורסל
פתוח למחצה שמוט ליד דלת הכניסה לדירה ומימנו עולה צחנת מוות
של 3 סטים של בגדים להחלפה בני שבועיים שעוד לא הצליחו למצוא
את דרכם למכונת הכביסה, ולידו זוג נעלי כדורסל מידה 47 (יקרות
מאוד) שמהן מרחפים ניחוחות רגליים, כשלצדן זוג מקקים שוכבים על
הגב, מפרפרים ברגליים ומתחננים למוות שיגאל אותן מזוועות
ההתקפה הכימית הזאת. והבעלים של אותם מוצרים מצחינים עושה
כמובן את הדבר המתבקש לעשות כשאדם חוזר הביתה נוטף זיעה, שהוא
לשרוע להנאתו על הכורסה, עם פיינט של בן אנד ג'ריס ביד (אותו
אחד שאבא שלו תכנן לאכול בסתר באותו ערב ממש), אפוף בריחות של
גרביים מאוד מאוד (מאוד) משומשים.
בקיצור, כשאותו נער נכנס סוף סוף למקלחת ומוצא על הרצפה אותה
שלולית בצורת שטיח אמבט, הוא עושה את הדבר הראוי והנכון לעשות
כדי שיוכל לעמוד על משטח יבש ונעים הראוי לנחם את שתי הטלפיים
העבשות שלו, נוטל מהמדף שטיח אמבט נקי ויבש ופורש אותו
בנונשלנטיות על השטיח הנוטף. וכך בסיום פעולת הרחצה השנייה
שמתרחשת באותו ערב שוכנים על רצפת חדר האמבט לא אחד כי אם שני
שטיחי אמבט מרופטים, מסריחים ונוטפים מים.
וכך אנחנו מגיעים לרגע בו אני נכנס להתקלח. לשמחתי בתור הבעלים
הגאה של המשכנתה על שמה רכוש הבית, אני זכאי לחדר רחצה פרטי
ואישי משלי (אותו אני חולק כמובן עם זוגתי שתחיה) ואינני צריך
להתקלח בחדר הרחצה של גן החיות הקטן. בהדליקי את האור אני מוצא
את הישבנון של בתי הקטנה פרוש לרווחה על האסלה, היות והזאטוטה
מעדיפה כמובן לעשות את צרכיה בחדר היחיד בבית שלא מריח בימינו
כמו זוג רגליים. ומאחר וקיפלתי את הישבנון והחזרתי אותו למקומו
הטבעי, נגלתה לעיני אותה זוועה שהתרחשה על רצפת חדר האמבטיה.
לאחר נשימה עמוקה וחישוב זריז של כמות ימי החופש שנשארה לנו עד
לסוף הקיץ, פסעתי בנינוחות לסלון וניסיתי יחד עם שני הפרזיטים
החמודים לחשוב על פתרון הולם לסיטואציה הבעייתית. לאחר שהגו
ביחד פתרונות אפשריים הואיל בטובו הנער המתבגר ללכת ולתלות את
שני גושי הפטרת הנוטפים על חבל הכביסה וחזר לסלון עם חיוך מלא
סיפוק על פניו. למרות הגאווה על השיעור המופלא בהורות, כירסם
בי עדיין ספק קל באשר לתוצאות הטיפול של הנער במתרחש. ואכן
לאכזבתי (אך לא להפתעתי) הליכה קצרה בעקבות ערוץ הנחל החדש
שנוצר בין חדר האמבט וחלון תליית הכביסה הוביל אותי חזרה לסלון
ובסיומו של הערב נותרתי אני עם גרון מעט צרוד וילדיי היקרים עם
3 תובנות חשובות לחיים: 1. דרך פשוטה ויעילה לשחרר מעט מים
עודפים מגוש מסמורטט ובלוי שהיה פעם שטיח אמבט חדש מגולף אנד
קו, טרם תלייתו על החבל, היא לסחוט אותו בעדינות מעל כלי
קיבולת גדול לנוזלים, נניח למשל האמבטיה, שנמצאת למרבה הנוחות
במרחק ממש קצר מרצפת חדר האמבטיה. 2. בבואך לתלות פריט טקסטיל
כלשהו על חבל הכביסה, מומלץ מאוד לפרוש את הפריט לאורכו של
החבל ולא להשאירו מכווץ ומרוכז בסחלה שלו, פעולה פשוטה זו
תעזור לו להתייבש במהירות ובנינוחות ותאלץ את מושבות הבקטריות
שהתיישבו בין קפליו לפתוח יד 2 ולחפש דירה אחרת. 3. טרם תליית
הפריט על החבל, יש לבצע בדיקה מסובכת ומורכבת הכרוכה בהפניית
המבט אל חבלי הכביסה, על מנת לוודא שאתם לא תולים בטעות שני
אסונות ביולוגיים קטנים על הבגדים הנקיים והכמעט יבשים של אבא
ואמא.