כמו שכתבתי באחד השירים שלי, חשוב שתהיה לכל מי שמסוגל עבודה
(או לפחות סוג כלשהו של תעסוקה או התנדבות), התנהגות אחרת היא
פרזיטיות.
http://stage.co.il/Stories/537412239
אבל חשוב אפילו יותר מסתם "שתהיה עבודה" שיהיה חיבור לעבודה,
חיבור כל כך חזק שלא תרצה לא לעבוד. במצב המושלם, גם כשאדם
יוצא לפנסיה, הוא לא ייצא לפנסיה מלאה, אלא יבחר מרצונו החופשי
לבוא להתנדב חלק מהזמן (בפנסיה אפשר לא לרצות כל הזמן להיות
עסוקים, יותר מזה - חכו להמשך ההסבר).

כדי שחיבור לעבודה יהיה אפילו יותר ממאה אחוז, אני ממליץ שכל
מעסיק ייתן הפסקות ארוכות, להתבוננות על החיים או סתם למנוחה.
גם חריצות יתר מנוונת את המוח.
הסיבות שחיבור לעבודה כל כך חשוב הן שתיים:
1) כדי שהעבודה לא תהפוך לכלא מאוס, גם זה חשוב.
2) כי עובד שאיננו אוהב את העבודה שלו יהיה נקמן כלפי הבוס שלו
ומכאן הדרך קצרה לשביתות איטלקיות שמכבידות על המשק, כך שאפילו
לכלכלה חשוב שנאהב את העבודה שלנו.

אם כולנו נעבוד (לפחות עד הפנסיה) רק בעבודות שנאהב, בתוספת של
הפסקות ארוכות וקשר מעולה עם העובדים והבוס, יהיה פה גן עדן
עלי אדמות.