מִכְתָּב מִן הַחֲלוֹם הַמֻּכְפָּל

אֶמֶשׁ צַדְתִּי אוֹתָךְ בְּתוֹךְ קִפְלֵי הַשֵּׁנָה שֶׁלִּי,
כְּמוֹ אָמָּן הַלּוֹכֵד נִיצוֹץ בְּמַתֶּכֶת. חָלַמְתִּי
שֶׁאֲנִי חוֹלֵם עָלַיִךְ, חֲלוֹם שֶׁבְּתוֹךְ חֲלוֹם, כְּמוֹ
מַיִם הַזּוֹכְרִים אֶת הַכְּלִי שֶׁעָזְבוּ. מִבַּעַד
לְחַלּוֹן שֶׁמּוּל מִדְשָׁאָה שֶׁאֵינָהּ קַיֶּמֶת,
עָקַבְתִּי אַחֲרֵי צִלֵּךְ, לֹא בְּעֵינַיִם בִּלְבַד
,הָעַיִן שֶׁלָּנוּ הֲרֵי מְשֻׁתֶּפֶת ,אֶלָּא בַּהִסּוּס
הַדַּק שֶׁל אוֹתָהּ נְבִיעָה קַלָּה, בְּאוֹר שֶׁכִּמְעַט
מְצַיֵּר אוֹתָךְ. עֵירֻמֵּךְ לֹא הָיָה גּוּף, אֶלָּא אֱמֶת
צְרוּפָה, הַצֹּרֶךְ שֶׁלָּךְ לִפְשֹׁט אֶת הַבֶּגֶד מִן
הָעוֹלָם.

הַכֶּתֶר וְהַחֶדֶר

לָבַשְׁתְּ אֶת הַשְּׁקִיעָה הַסְּגֻלָּה, הִיא נִצְמְדָה
אֵלַיִךְ, רְקוּמָה סְבִיב שְעָרֵךְ כְּמוֹ כֶּתֶר נִיצוֹצוֹת,
כֶּתֶר שֶׁנִּשְׁכַּח עַל סַף עֶרֶב פָּרוּעַ. עָבַרְתִּי
אִתָּךְ בְּאוֹר צָהֹב, חַם, שֶׁל חֲדַר שֵׁנָה שֶׁאֵינוֹ
שֶׁלִּי, הַכֹּל הָיָה טָעוּן בְּחֻמּוֹ הַלַּח שֶׁל קַיִץ
שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר. הַלַּיְלָה נָבַח מֵרָחוֹק, כְּמוֹ כֶּלֶב
הַשּׁוֹמֵר עַל סוֹד בַּזֶּלֶת, סוֹד שֶׁאֲנִי וְאַתְּ
חֲתוּמִים עָלָיו. יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת הָאֲדָמָה
שׁוֹתָה, דְּלִיפַת בֶּרֶז אִטִּית, לְגִימָה אַחַר לְגִימָה
מִן הַזְּמַן, מִן הַבְּרִית. הַבַּיִת שֶׁלָּךְ רַךְ
וְנָמוֹג, סָפוּג בַּחִבָּה הַטְּהוֹרָה, כְּאִלּוּ עוֹד רֶגַע
יְאַבֵּד אֶת צוּרָתוֹ הַחָמְרִית וְיִזְכֹּר רַק אֶת הָרֵיחַ
שֶׁלּוֹ.

הַזִּקּוּק וְהַבְּרִיחָה

לְפֶתַע אוֹר נִדְלַק, דֶּלֶת נִפְתַּחַת. חָתוּל, שָׁלִיחַ
קָטָן שֶׁל בֶּהָלָה, חֹשֶׁךְ הַבּוֹרֵחַ מִזֶּרֶם הָאוֹר,
נִסְחָף בַּמִּדְרוֹן אֶל הַחָצֵר. חוּשַׁי מִתְחַדְּדִים,
הַזִּקּוּק עוֹלֶה בִּי. אֲנִי מֵרִיחַ יַסְמִין עַרְבִי
נִישָא חֲלוּשׁוֹת בָּאֲוִיר, רֵיחַ שֶׁל סוֹד כָּמוּעַ.
מַחְרוֹזֶת שֶׁל אוֹרוֹת, שֶׁל בּוּלִים מְצֻיָּרִים,
בּוֹקַעַת מִן הַדִּמְדּוּמִים. אַתְּ סוֹבֶבֶת אֶת הַבַּיִת,
וְטוֹבֶלֶת אָט בְּתוֹכוֹ, כְּאִלּוּ אַתְּ אֲגַם הַזּוֹכֵר
אֶת שְׁמֵךְ.

הַדְּרוֹר וְהַנֶּעֱלָם

אֲנִי שׁוֹמֵעַ צְלִילִים מֻכָּרִים, הַשּׁוֹפָר שֶׁל
הַדְּרוֹר הָעֶלְיוֹן. רוֹאֶה אוֹתָךְ רוֹקֶדֶת בְּצֵל עֵץ
צַפְצָפָה שָׁחֹר, תְּנוּעָה בְּלֹא מָקוֹר, מַעֲשֵה אָמָּנוּת
חָפְשִׁי, שִמְחָה בְּלֹא עֵדִים, הָאֱמֶת שֶׁלָּךְ. וַאֲנִי
צוֹפֶה בָּךְ כְּשֶׁאַתְּ נֶעֱלֶמֶת , הֵיאַךְ נֶעֱלֶמֶת?
אַתְּ הֲרֵי בָּאָה, תָּמִיד, כְּמוֹ חֲלוֹם הַמְּסָרֵב
לְהִתְעוֹרֵר מִמֶּנִּי, אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי הוּא הַחֲלוֹם
שֶׁהִמְצֵאת? הַאִם אַתְּ קַיֶּמֶת? הַאִם הַצַּפְצָפָה
אֲמִתִּית? בִּכְאֵב חִבָּה.

כָּמוּעַ- הוא מושג מומצא המלחים את הנסתר והעמוק (כמוס
ועמוק), ומתאר קיום פנימי, מוצנע ומופשט שאינו נראה לעין אך
מהווה תשתית פעילה, בין אם בזיכרון התת-מודע, בעולם מטאפיזי
גנוז או בשורש הדמיון והיצירה.