שיר אהבה

כשהבוקר פוקח את עיניו,
אני מחפש את החיוך שלך באור.
גם הרוח לוחשת את שמך,
כאילו העולם כולו זוכר.

את אינך רק חלום חולף,
אלא בית קטן ללב עייף.
במבט אחד את מלמדת אותי
שלפעמים שקט הוא השיר היפה ביותר.

אם הדרך תהיה ארוכה,
אלך בה יד ביד איתך.
כשיבואו עננים של ספק,
אהיה השמש שמבקשת לחמם.

כי אהבה אינה רק מילה,
אלא בחירה ומאבק בכל יום.
לראות אותך, להקשיב לך,
ולשמור על התקווה ועל החלום.

ואם ישאלו אותי מהו אושר,
לא אחפש תשובה בספרים.
אומר בפשטות, מכל הלב:
אושר הוא הרגעים שאני ואת יוצר


שיר טבע

השחר עולה על פסגת ההר,
ומצייר זהב על פני השמים.
טל נוצץ על כל עלה ירוק,
והעולם מתעורר בשקט נעים.

הרוח מלטפת את ענפי העצים,
והם עונים לה ברשרוש עדין.
הנחל שר את שירו העתיק,
בין האבנים, צלול ובהיר.

ציפור קטנה פורשת כנפיים,
וממלאת את הבוקר בזמר.
פרח בודד פונה אל השמש,
כאילו ידע שתבוא תמיד.

ובין שמים לאדמה
הלב לומד לנשום לאט.
כי בטבע, בלי מילים רבות,
אפשר למצוא שלווה פשוטה אחת.



שיר מלחמה

לפני שהחצוצרות קראו לקרב,
עוד נשמעו צחוק ילדים ברחוב.
עץ ישן עמד ליד הבית,
ולא ידע שיבוא יום של כאב.

האדמה זכרה את הצעדים,
את הפחד, את התקווה, את הדמעות.
כל אבן נשאה סיפור קטן,
וכל פנים נשאו שאלות.

בשדה הקרב אין רק מנצחים,
יש גם לבבות שלומדים לשתוק.
יש מכתבים שלא הגיעו ליעדם,
וחלומות שמחכים לחזור.

אך מתוך הלילה הכבד ביותר
נדלק לפעמים אור קטן:
יד שמושטת לאדם אחר,
מילה טובה בתוך עשן.

וכשיחזרו הגשמים אל השדות,
והפרחים יכסו את האדמה,
יישאר הזיכרון כמו קול רחוק -
תזכורת לעולם החיים.