באחד הימים, הדיור שלי נסע להצגה בתיאטרון הצפון, בשם "עד
שהמוות יפגיש בינינו".
ההצגה מספרת על אלמנה עם ילד, שבעלה המנוח מת מסרטן ושחיפש לה,
לפני מותו, שלושה מועמדים פוטנציאליים להחליף אותו. האלמנה
חווה רגעים רומנטיים עם השניים מהם שהיא פוגשת, למורת רוחו של
בנה.

אחד מהם, מספר שעבר למקצוע חדש, של תיקון מוצרי עץ. אז האלמנה
שואלת, "אה, אז אתה נגר?" והוא מוחה ומגדיר את עצמו בתור "עובד
בעץ".
עד כמה שהדבר נשמע כמו בריחה מגוחכת מהמציאות, יש אנשים
במציאות עצמה שנפגוש ומתאימים להגדרה הזו.
למשל במקרה של ברנארד הנגר, שהייתי פעם בסדנה שלו והוא רב
כישרונות, הוא בהחלט פחות נגר ויותר "עובד בעץ". יש לי למשל
עבודה שלו, ממש על הכוננית שלי בחדר, שהוא יצר עם לייזר על גבי
עץ. אני לא חושב שמי שהמציא את המקצוע "נגר" חשב על לייזר. הוא
גם לא חשב על "נגר" שהוא גם אינסטלטור וחשמלאי ולשעבר חייל
בלגיון הזרים (הצרפתי, נכון? אני לא טועה?) וגם טבח וגם מלמד
צרפתית (אני מתגעגע לזה, הוא מזמן לא לימד אותי צרפתית).

בכלל, רצוי שהשפה שלנו לא תכניס אנשים למגרות מגבילות מדי.
שלמה אסייג, למשל. הוא כבר מזמן (זה ברור לכל בר דעת) לא רק
סטנדאפיסט, הוא גם שחקן ותסריטאי ובמאי ואינטלקטואל שאוהב את
הסרטים של קיצ'לובסקי והוא גם חובב רוק כבד ופאנק.

אז צאו מהמגירות והכנסו למציאות. היא הרבה יותר רב ממדית
מהתודעה שלנו.