קברנו את החתול של השכנה ביום שישי שעבר.
סיפור ארוך, אקצר; יש חתול בשכונה שהשכנה שלנו, ורדה, מאכילה
כל יום כבר קרוב לשלוש שנים.
היא גימלאית, רוקדת מדי פעם ואלס במתנ"ס השכונתי
אבל היא לבד. החתול שמר שוורדה לא תרגיש בודדה.
כי זה פשוט שלא משנה כמה אנשים בשכונה ניסו להציע לה את חברתם;
היא העדיפה את החתול המשוטט שיש לו כתם מתחת לחוטם וזה גורם לו
להיראות קצת כמו היטלר אבל זה גלגול נשמות של היטלר שוורדה
מוכנה לקבל. תזכירו לי כמה נשמות יש לחתול?
בכל מקרה, היא קראה לחתול לוי אשכול, אבל היא מבטאת את זה
מצחיק וזה נשמע כמו לוי-שקו אז כולם בשכונה קוראים לו כך.
טוב... קראו.

לוי-שקו בשבוע שעבר לא הגיע לאכול ואם אתם מכירים חתולים או
יצא לכם לראות גימלאי או חסר בית מאכיל חתולי רחוב (לרוב פשוט
הם אלו שאכפת להם מספיק מחיות משוטטות בשביל להתמיד בהאכלה),
לוודאי אתם יודעים שחתולים באים כל יום כשיש מקור אוכל קבוע.
כשהם צריכים לאכול הם כמו שעון שוויצרי.
לוי-שקו כל יום בבוקר בשעה 7 וחצי, ובערב בשעה 7 וחצי, היה
מגיע מתחת לבניין המגורים של ורדה. בזמן שהיה אוכל היא הייתה
ממלמלת בצד כל מיני מילות חיבה לא מובנות "לוי-שקו וואי כמה
אתה יפ...תאכל, תאכל... אוי כזה וואי אוי".

סיפור ארוך בקצרה: לוי-שקו נעלם. אף אחד מאיתנו לא באמת יודע
מה קרה לו. ההשערה הראשונה ההגיונית שעלתה היא שהוא כנראה מת,
נדרס, או משהו כזה.
יש אופציות אחרות שיכולות להיות מתאימות אבל כל השכונה כבר
התבייתה על סיפור המוות התיאורטי של לוי-שקו.
קשה באמת להבין מדוע קל יותר להשלים עם הרעיון שהחתול המשוטט
מת, מאשר כל אפשרות אחרת בתוך חוסר הוודאות.
אולי זה כי פשוט רצינו לתת לוורדה משהו וודאי להשלים איתו, ולא
לגרום למסכנה להיאחז בריק עד אלוהים יודע מתי, ואם בכלל.
אז קברנו בשישי שעבר את החתול של השכנה -
כלומר, קברנו חתול מת שאחד השכנים מצא במגרש גרוטאות והתייחסנו
אליו כאילו היה לוי-שקו.
האם זה היה מוסרי מצידנו? לא. האם זה היה נחוץ? סביר להניח
שכן. על אף שבמידה ויום אחד לוי-שקו יחליט להגיח חזרה יהיה קשה
מאוד להסביר את התופעה.

בקבורתו של לוי-שקו עלתה המחשבה שאולי לוי-שקו בעצם עובר תקופה
מגימלאי אחד לאחר, מחפש ליטופים ואוכל עד שהוא ממצה, ועובר
לשכונה הבאה. אם כך הדבר, מעניין כמה שמות היו ללוי-שקו, כמה
גימלאים כואבים הותיר אחריו בלכתו,
כמה צלחות נותרו מלאות באוכל חתולים רטוב או יבש, וגם מתי,
והאם יגיע אלינו לוי-שקו אחר. הרי הוא, הוא בסך הכל יתנהג כמו
חתול:
יגיע כשהוא רעב, יאכל ויילל ויגרגר ויתחכך ככה לכמה דק', לפני
שייעלם. יותיר אחריו תקווה. תקווה שיחזור לארוחת ערב נוספת,
וגם וביום שאחריו, וביום שאחריו.

אולי נזכה בחצי נחמה בעתיד, כשנקבור את השכנה בצהרי יום השישי
במקום לקבור חתולים, וביום שלמחרת לא יקרע הלב לגזרים, למשמע
קולות בכי וייבובים, מדירה מספר 8 בשכונת נווה ארזים.