שלוש שנים
אני לובשת את היעדר התשוקה
כמו אות קין
שרק אני יודעת לקרוא

איש אינו רואה את הסימן,
אבל הוא שורף לי את העור
מבפנים.

שלוש שנים
אני חיה כמו מי
שנשבעה לא לפתוח את הדלת,
גם כשהאביב
דופק במפרקי העץ.

הלב שלי
כבר לא מהדהד.
הוא רק מקיש.
כמו אסיר
שמחכה
למישהו
בצד השני של הקיר.

יש עיניים
שרעבות רק לבשר.

שלוש שנים.
ואין בזה גבורה.
רק ילדה אחת
עקשנית
שעדיין גרה בתוכי
אוספת את השברים
בשקט כזה
שאילו היה לו קול,
העולם כולו
היה נקרע.

שלוש שנים
אני רק שומרת
לא להישבר.

ושומרת.
ושומרת.

עד שלפעמים נדמה לי
שמרוב ששמרתי על הלב
הוא שכח איך לדבר.

שלוש שנים
חיכיתי לכמיהה
וכשהיא סוף סוף באה,
היא מצאה אותי
מול עיניים
שלא ידעו
לראות אותי.