אתה מניח את ידיך על מיתרי הזמן, והצליל הראשון מעורר בחשאי
הדהוד, במקום שלא ידעתי שעדיין פועם בי.
קולך מגיע צלול.
הוא מתפשט בתוכי, וכוסות האור הקטנות שהסתרתי בין הצלעות
מתמלאות.
אדם אחד שר,
והמרחק כולו מתחיל לפרוח.
האור מתרכך על אדן החלון,
האבק לומד לרחף לאט יותר,
והזמן, שתמיד ממהר להיעלם, נח לרגע לצד הפסנתר שלך.
יש אנשים שנכנסים לחדר.
אתה נכנס אל כוח המשיכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.