ההתרגשות הראשונית מתחלפת באכזבה
אבל לא ברגע אחד
ובכלל מי מייצר את רגש האכזבה?
אני!

אני יכול להאשים את הזולת
מצד שני אני יכול גם ללמוד לקח ולא להרגיש אכזבה
לא כי אין לי ציפיות
אלא כי אני לא חייב שאנשים יעמדו בהם כל הזמן

התעניינות של מישהי לא חייבת להפוך לפלרטוט
זה לא השיח היחיד שקיים
אני לא חייב שיבינו אותי כל רגע ורגע
אנשים חושבים בצורה שונה ולפעמים זה דבר יפה

זה לא עניין של רהיטות, זה עניין של קו מחשבה
לא כל המילים שלך תמיד חודרות
לא כל מה שאתה אומר הגיוני לצד השני כמו לך

במקום לתת ברקס לשיחה זרמתי
לא הצהרתי שזה לא מתאים לי כי אולי זה יתפתח לכיוון שלא מתאים
לי
שמרתי על אש קטנה, נשארתי באיזור הנוחות שלי
צעד אחרי צעד
משפט אחרי אחרי משפט

לכל דבר יש סוף,
אי אפשר לצפות שדברים ימשכו לנצח
קשה להאמין שאנשים יעניינו אחד את השניה בלי הפסקה
ואולי בכלל, קשה להאמין שיש כימיה וירטואלית אמיתית

אולי יש, אבל היא צריכה להיות מבוססת על משהו קונקרטי במציאות
משהו עמוק שלא נעלם מהר.
הבנה עמוקה של האחר, סימפתיה אליו
רצון להכיר אותו, רצון להעמיק בנשמתו
או אפילו משהו יותר "שטחי", פשוט ליהנות בחברתו

אז לא פסלתי את השיחה, היו כמה רגעים של הפתעות
וכל הפתעה מוכיחה לי, שאני לא כל הזמן בשליטה
ולשיחה יש חיים משלה
עובדה שידעתי גם קודם
אבל לפעמים אני מרשה לעצמי לשכוח