מִרְצָפוֹת לֹא מְאוּזָּנוֹת, אַתָּה נִתְקָל,
מְאַבֵּד שִׁוּוּי מִשְׁקָל וּמַנִּיחַ לַתְּנוּעָה לִסְחוֹף
אוֹתְךָ מַטָּה.
אַתָּה סוֹפֵג אֶת הַחֲבָטָה בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ הַמּוּשָׁטוֹת,

וּשְׁאֵרִית גּוּפְךָ מִצְטָרֶפֶת וּמִתְרַסֶּקֶת עַל
קְרִירוּת הַמִּרְצָפוֹת הַלֵּילִיּוֹת.

אַתָּה מַסְדִּיר אֶת הַכְּאֵב,
מַבִּיט עַל עַצְמְךָ בִּמְבוּכָה. לָמָּה הָיִיתָ צָרִיךְ
לַעֲבֹר כָּאן?
דֶּרֶךְ לֹא מֻכֶּרֶת, שָׁעָה מְאֻחֶרֶת, אַתָּה כִּמְעַט
וְלֹא רוֹאֶה,
מוּבָל עַל יְדֵי אוֹר עָמוּם בַּחֲשֵׁכָה.

אַתָּה נִשְׁאָר שָׁכוּב לְרֶגַע, מִתְרַפֵּק עַל הַמְּנוּחָה
הַנְּכוֹנָה,
מַרְגִּישׁ. לֹא הִרְגַּשְׁתָּ כְּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה.
עוֹד רֶגַע תָּקוּם וְתַמְשִׁיךְ בְּדַרְכְּךָ.