[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אחרי שקראתי מאמר על תום הודג'קינסון, התחלתי לפקפק ברצינות של
"אלוף בטלות", המניפסט שכתב בשם העצלות.
דבר ראשון, לכתוב מניפסט שלם בו אתה משבח עצלנים, זה מעשה חרוץ
מאוד.
חוץ מזה, הוא בעצמו תאר כיצד הכורים טרום המהפכה התעשייתית
נתקפו בהתקפי עצלות שבעקבותיהם נתקפו בפרצי עבודה קשה, כך שהיה
להם הרבה יותר קל להיות... חרוצים במידה, כן? ומה שהוא כתב על
עצמו בבית, לא מראה שהוא אדם עצלן לחלוטין. להפך. אחרי מנוחה
טובה הוא הרבה יותר נחמד ועוזר.
וגם המניפסט האחר שכתב, "אין מחיר לחופש", על זה שצריך לייצר
תרבות מחתרתית במקום להיות צרכני תרבות קפיטליסטית, זו כבר
חריצות לשמה.
אז אפשר לסכם שהוא כמו קוהלת, בעד איזון בחיים.
גם אני חושב ככה: להיות עצלן לחלוטין זה פרזיטיות, אבל להיות
כל הזמן חרוץ מנוון את המוח.





יום אחד בסדרה של ימים דומים, הזמין אותי גולן המדריך לעשות
כלום באורווה.
"תביא ספר איתך...", הוסיף בטון משועשע.
גם ברנארד הנגר היה בעבר בתחילת השבוע מתחיל הכול במדיטציה,
אבל בניגוד אליי שסיכמתי את זה בכך ש"צריך להתחיל את השבוע
בלעשות קצת כלום כדי שתהיה מוטיבציה לעשות הרבה מאוד", סיכם את
זה ב"צריך להתחיל את השבוע ברוגע כדי שהשבוע ימשיך רגוע".
להודות בכך שהוא מסוגל לפעמים לעשות כלום, זה מעל האגו שלו.
והוא בנאדם יצירתי ופדגוג מעולה ואמן מעולה, אבל בזה יש לו
חיסרון.
בקיצור, הייתי בא לאורווה וקורא שם.
בפעם הבאה שבאתי לאורווה, גולן המדריך אמר ש"יהיו משימות, אבל
תוכל לקרוא בין המשימות ספרים".
זה עדיין יותר ליברלי מברנארד, אז באתי.
ככה התרגלתי לערום חציר בידיים חשופות לתוך דליים, לגרוף גללים
ולהשקות עציצים (וגם התקרבתי רגשית לסוסים) ובין משימה למשימה
קראתי עוד פרק. ובין פרק לפרק, כי יש לי הפרעת קשב וריכוז,
עשיתי עוד משימה.
וזה התאים לי. גם הקשר הרגשי שנוצר בין אביב מנהל האורווה
לביני, בין דייויד איש הצוות לביני, בין הראל איש הצוות לביני
- וגם בין דבורה מדריכת הרכיבה לביני, התאימו לי מאוד.





הגיע יום ובו הייתי פחות בטוח שמקומי הטבעי באורווה (ובאותה
תקופה הרגליים שלי היו פצועות) אז ניגשתי לאביב ואמרתי לו בלי
למצמץ: "בדרך כלל צריך לשבח חריצות, אבל לפעמים כשקשה מדי ואתה
פצוע..."
"כן", הוא אמר ורוח נעורים בפניו, "לפעמים צריך לאהוב אפילו
עצלנות".
והבנתי סופית שמצאתי את הבוס המושלם ומקומי באורווה.
http://stage.co.il/Stories/537412239







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כולם כותבים
סיפורים קצרים.

עכשיו גם אני
כתבתי...

(נסו ותווכחו)


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/7/26 9:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איליה כהן

© 1998-2026 זכויות שמורות לבמה חדשה