"מעכשיו לא היה לה מקום לסלון לא לא לא לא"
(מתוך השיר "אישה באבטיח" מאת: נורית זרחי)

השיר הזה, שבמקור שרה אותו חוה אלברשטיין - והלחין שלמה
גרוניך, הוא שיר ילדים מושלם. הוא גם נכנס למשל מתחום הפירות,
כדי למשוך ילדים חובבי מתיקה, אבל הוא איננו מתיילד, לפחות לא
בכוח. האישה הזו, שגרה באבטיח, נקלעת למצוקת דיור, כי החקלאי
שגידל את האבטיח גידל אותו מחומרים כאלו שכשנגמרת העונה צריך
לחפש דירה חדשה. והשוק ממש איננו גן עדן. הנמשל הוא מבוגרים
שהקבלן נותן להם בית מחומרים שבירים - ומצוקת הדיור שלהם ממש
איננה מצוקה של רוב הילדים.
כמו שכתוב בהמשך השיר:

"הלכה לה אותה האישה
לחפש לה דירה חדשה
היא חקרה שאלה
לא מצאה שום דבר
רק חדרון בתוך גזר
ארוך, ארוך אבל צר".

והשורה שציטטתי בהתחלה, בתוספת הלחן של גרוניך, ממש דורשת
חינוך של הילדים שיאהבו שירי נשמה, במיוחד הלא שמופיעה 4
פעמים.
בררתי בוויקיפדיה על מרגלית צנעני (מרגול) והיא עדיין חיה
ושרה - והייתי רוצה לקרוא לה מכאן שתחדש את השיר.
היא יכולה להשאיר אותו בסגנון נשמה, לקחת אותו לכיוון של בלוז,
להעז מעט לכיוון של פאנק, או אפילו לסלסל אותו שיישמע כמו
מוזיקה ים-תיכונית.
אני מאחל לה בהצלחה.