העמדתי פנים שאיכפת לי
הראיתי בעצמי מישהו אחר, קצת שיקרתי
כי האמת יותר מדי חריפה
המציאות לא מספיק יפה


אני לא יכול להיות אני לגמרי, אני חייב קצת לזרום
אנשים רוצים לשמוע דברים מסויימים
אינדיוידואליזם יכול להיות הרסני, אם הוא לא במידה
להיות כל הזמן אני, במאה אחוז, לימדה אותנו החברה - זה לא
משתלם

כשאמרת התגעגעתי, אמרתי גם אני
למרות שאני לא בטוח שזה נכון
כשאמרת לי מילות חיבה, נזכרתי איך נעלמת בפעם שעברה,
ולקחתי אותך בעירבון מוגבל

אבל מי אמר שאסור לומר את האמת
אני זה ששכנעתי את עצמי
על פי נסיון העבר
הופתעתי מהתשובה שלך כשאמרתי שמישהי אחרת מתעניינת

היא יפה? שאלת
היא יפה ממני? כך אמרת
ואני נדהמתי, אבל לא הראיתי את ההפתעה שלי, זרמתי עם הרגע

אני מסרב להתמסר למה שעוד רגע יילקח ממני
לאנשים שמחפשים הרמוניה רגעית אבל לא מחוייבים לך בכלום
אנשים שרוצים לגרום לעצמם להרגיש טוב
ועל הדרך אם גם לך טוב, סבבה

אני מודה שרוח חדשה נשבה בתוכי באותו רגע
אבל לא התמכרתי לה
חשדתי בה, בדקתי אותה
את יצור לא מוכר, אמרתי לעצמי
באת לבקר אחרי המון זמן כשאני כבר כאן

אולי לא הייתי מוכן לרוח כזאת
חשבתי לעצמי
וזו הסיבה שהיא איחרה לבוא
אבל מה זה משנה?
זה הכל תהיות פילוסופיות

הבטן שלי אמרה לי להיזהר
אולי שקר כאן מתחבא
אולי טוב לך
אבל זה לא יחזיק מעמד