מים רבים מפרידים ביתי ממני,
הם מטלטלים, אני שוקע.
רוח מקפיאה דמי,
חום וזיעה שוטפים פניי.
בקרקעית שוכב חסר אונים,
ממעמקים עולה וקורא:
הנני.

​גלים על הדופן מתנפצים,
מפזרים רסיסים דקים,
עורי מלטפים, שערי סומר,
אתה חי, אני זוכר.
בסיפון, רחש אהוב שומע,
צלילי מתכת ומנוע
מזמינים להישאר וברכות לוחשים:
לכאן ליבך שייך,
הים יהיה לך מולדת,
גם חבר וגם אח.

​כמו לנצח, גם לים
אין סוף,
אך הגיע זמני לחזור לחוף.
באוויר מלוח יבשת נשימתי,
בסערות חיזקת נפשי.
הגיע זמני להפליג לבד,
בינתיים היה שלום,
אזכור שיעוריך לעד.