לא היה לנו זמן,
ימים באו והלכו. נדמה
שהילדים גדלו כמו עובש בתחתיתו
של גזע ישן, והזמן עשה עימם חסד. אבל
הגזע נשאר גזע, מכוסה בעובש
כאילו הזמן ננעץ באדמה כשורש כל חטאת,
וגם הוא זז כל כך לאט, עד שנדמה שלא היה.

לנו זמן לילות שלמים הרדמנו ילדים שגדלו כמו
העובש, ללא תכלית. אחרי העשורים אנו חוזים בעובש בצמרות
המנצנצות ומנידים ראשינו לאישור. מה התכלית של המבט אל תוך
ערפל הדורות? מה התכלית של הגזע? או של השורשים. מה תכליתו של
הזמן

אותו מקום ביער אף פעם אינו אותו מקום תופי המלחמה
נשמעים כאן תופי המלחמה היו כאן תופי המלחמה
הם נחמתנו. הו, כמה מנחם העובש הזה העוטף הכל. כשאנחנו
ננעצים באדמה, מנחמת גם הידיעה שנכדינו ישמעו גם הם את נהמת
התוף. ביער.