בחנות מדולדלת אחת
בעלה היה מוכר לא זריז,
בקרב ברדק מוחלט
חי פנס בגודל בינוני.
הוא מזמן הוצג למכירה
אומנם, לפי הסיבה הנזכרת לעיל,
אף אחד אותו לא קנה
וזה הדאיג את המוכר...
פעם אחת בעל החנות
הירהר איך למכור את הפנס,
הוא עשה מאמצים רבים
בפיתול מוחו היחיד...
וכאשר מתייסרים הרבה זמן
בסופו של דבר משהו יוצא,
אז גם לגיבור שלנו
עלה בראש רעיון כזה:
כנראה, אנשים לא אוהבים
את האור הצהוב הבהיר שלו,
ולו...

המחשבה הגאונית של מוכר
השתלטה עליו באופן מוחלט
וכיוונה אותו אל תוך החנות
לחפש פתרון הולם...
הוא פישפש מעט ומצא
את הפילטר הירוק,
שם אותו על פנס בשמחה:
עכשיו, בטח, יקנו אותו!
ובדיוק ברגע הזה
נכנס לקוח חדש.
פנס טוב, - הוא אמר
אחרי שהדליק אותו, -
רק יש פה בעיה אחת -
אני לא אוהב צבע ירוק.
אילו הוא היה אדום
אז הייתי קונה אותו...
הוא החזיר את הפנס למוכר
ועזב את המקום.

איזה טיפש אני, יו!
בוודאי! אנשים אוהבים צבע אדום!
הוא חיפש בחנות עוד קצת
והחליף את הפילטרים תוך רגע אחד!
אבל הסיפור חזר על עצמו:
רק עכשיו הלקוח רצה צבע כחול.
המוכר גם הפעם ניסה לרצות...
אומנם ללקוח הבא התחשק
לראות הכל דרך אור כתום.

אז בעל החנות שוב הירהר חזק...
מה הסיבה לחוסר הצלחה?
ופתאום, בגלל מאמץ שכלי
הופיע לו עוד פיתול מוח אחד,
זה הריץ את חשיבתו
פי שניים ממה שהיה!
כמובן! נפל לו אסימון!
הרי הוא לא יכול לדעת מראש
על טעמו של בן אדם לא מוכר,
צריך להציע מבחר רחב!

כמו הוריקן מוכר עף בחנות,
הוא פישפש בכל פינה
ומצא מלא פילטרים ברב גוניות.
כעת הוא יספר ללקוח הבא
כמה הפנס הזה נפלא!
פנס קסם!
יכול לדלוק בצבעים שונים!..
המוכר התכונן
לתת לקונה
את כל הפילטרים במתנה!

מרוצה מעצמו,
הוא בירך לשלום
את הזקן שנכנס
והתחיל לבחון את הפנס...
בעל החנות
הפגין את כל יכולותו,
ממש השקיע נשמתו
כדי לשבח את הסחורה!

הזקן הקשיב ברוגע למוכר,
הוריד פילטר מפנס,
האיר לכל הכיוונים
ומרוצה, אמר:
תשמע, חבר,
אני לגמרי לא צריך את כל הפילטרים אלה.
אני שומר פשוט במגדלור
וכל מה שאני רוצה, -
שהפנס יאיר היטב
את המרחב בלילה
כשאני עושה סיור בשטח זה.
זה פנס טוב, אני קונה אותו, -
שילם, לקח פנס, הלך למכדלור.

מאז פנס ממש קם לתחייה!
הרגיש אושר אמיתי
כי הוא האיר באור טבעי!
הוא חי במלוא חיים
ונהנה מכל שנייה!
ועם הזמן,
פנס למד לווסת אורו:
בעת הצורך הוא דלק עמום
וכשצריך - נדלק במלוא עוצמתו!