חַיִּים טוֹמְנִים בְּחֻובָּם

הַפְתָּעוֹת, מְכִילוֹת

הַבְטָחוֹת לָרֹב.

בְּנַעֲלֵי בַּיִת שֶׁל אָבִיב

פּוֹתַחַת אֶשְׁנָב לַקַּיִץ

חֲסַר פְּשָׁרוֹת, נוֹעֵל אוֹתִי

לַחֲוָויוֹת שֶׁל חֹם וְזֵעָה.

אֲהָבוֹת חוֹלְפוֹת כְּגַלִּים

הֵאִירוּ זְמַנִּים אֲחֵרִים,

וְקוֹרַת רוּחַ רַבָּה בִּי

אִפְשְׁרָה כְּנִיסָה לְחַיַּי.

אֲנִי נַעֲלֵי רוּחַ בִּזְמַן

אוֹמֶרֶת תָּמִיד תּוֹדָה וּבְבַקָּשָׁה עַל זְמַנִּים

שֶׁבָּאִים וְלִפְעָמִים הֵם

פֶּלֶא בְּרִיאָה.

מְרִימוֹת מַצַּב רוּחַ לְמַעלה



אסנת אלון גוילי - כל הזכויות שמורות