הוא הבין, בטעות, מהדיור בו הוא נמצא, שהולכים לקצץ לו את דקות
האינטרנט ל-20 דקות ביום. הוא אמר כמה מילים גסות על מה שהיה
עושה לאנשים שהחליטו את זה וניסה לברוח מהדיור.
מדריך אחד, קשוח אבל עם לב רך מאוד, רדף אחריו במכונית והציע
לו שוקולד. מכיוון שהוא לא אכל שוקולד מזמן, הוא הסכים תמורת
החטא לוותר על חרותו.
כשחזר הבין ש:
א': הוא מיהר מדי לברוח, כי הוא יכול היה לברר כמה דקות
העוס"ית רצתה באמת לתת לו. 40 זה לא ממש מספיק, אבל זה מכובד.
ב': כשהוא בורח למרות שהוא נשבע בקומיקס שלו שלעולם לא יברח,
הוא מזנה את ערך השבועה, שלא לדבר על האמנות הנדירה הזו.
ג': אם היו נותנים לו רק 20 דקות וגם לא הייתה קיימת הדודה
המדהימה שלו, הוא היה מרגיש די צודק.
ד': הוא בכל מקרה כנראה לא יכול היה לבצע את מה שאמר, כי הוא
סובל מעצירות.

זהו, זה הסיפור שלי להפעם!!!