כנראה שמעולם לא הפסקתי לאהוב אותך. כשאני אומרת את זה בקול
רם, אני רועדת ונחנקת מדמעות. לקח לנו עשרים שנים להיפרד ועוד
עשרים שנים נוספות לשים את הריבים מאחורינו ולהתפייס. כשברחת
לאמריקה הרגשתי בגופי שמשהו רע עובר עליך, גם כשהיית מרוחק
פיזית עשרות אלפי קילומטרים מהארץ הזו. חזרת אדם אחר, רזה
מאוד, בקושי עמדת על רגליך. הדכאון וההתמכרויות כרסמו אותך
ואני נכשלתי, כי כמה שלא ניסיתי לא הצלחתי לעצור את הנפילה
שלך. הפוסט טראומה סגרה עליך, על שנינו. הייתי אישה ואמא
מתנצלת על כל הדברים שהחסרתי ולא ידעתי לתת, כי לא לימדו אותי.
אם היה בית ספר לזוגיות ולהורות, הייתי ראשונת הנרשמות.
לפני כמה שנים ליוויתי אותך לבדיקות בבית החולים, שתינו קפה,
נהנינו וצחקנו כמו פעם ולרגע שאלנו את עצמנו מה קרה לנו ואיך
הזוגיות התקלקלה? הצעת שנתחתן שוב ומיד השתקתי אותך ודרשתי שלא
תעז להזכיר בשום אופן את המילה חתונה. לא היינו צריכים להתחתן,
ידעתי שאני עושה טעות בזמן החופה. לא רציתי להיות כלה, סירבתי
ללבוש שמלה לבנה ולהתאפר, ובכלל עם התסרוקת שהספר סידר לי
נראיתי כמו גן שושנים מהלך. יש לי בקושי תמונה או שתיים למזכרת
מהיום ההוא, אין לי צורך לא בתיעוד ולא במזכרות. אולי אם היינו
חיים כזוג בלי כל הטקסים היינו יכולים להיות יותר מאושרים.
היום אני מרגישה שהאובדן הוא כפול. מעבר למילים שידעת להגיד
ולכתוב בישירות וברגישות הנדירה שלך, ההומור שלנו היה לי למפלט
והצלה. היתה לנו שפה סודית משותפת רק של שנינו שנקברה ביחד
איתך באדמה. מילה אחת שנאמרה בינינו, פתחה עולם שאיש לא יכול
היה להבין. גם לא הילדים. אני מנסה להשלים עם זה שלא אוכל
לדבר את השפה הזו שוב.
====================
סגרתי את הבית, איש לא נכנס לפה יותר. הפכתי להיות אדם נייח,
ואין לי תחושת החמצה או געגוע למה שהיה, ויתרתי על הנאמנות
והבושה. אני לא מרבה לאכול, כי אין לי אוכל ואני גם לא זקוקה
לו. אחרי ששנים הייתי סובלנית וקשובה, נגמר לי המקום לאנשים
אחרים. אני מעדיפה לשבת לבד על הספה שעטופה בסדין לבן, לבהות
בתקרה ולדבר עם המתים. מנסה להבין איך אהבה יכולה להמשיך לחיות
בין יקומים מקבילים.
רגע לפני שעזבת למנוחת עולמים, נתת לי במתנה בליל הסדר האחרון
ספר שירים. אמרת משפט אחד שחיכיתי שתגיד לי במשך כל התקופה שבה
היינו ביחד. סוף סוף הבנת מה עברתי כל החיים. הוקל לי. משהו
השתחרר אצלי לעת בלותי. אני לא אדם דתי, אך אני מאמינה
באנרגיות ובמלאכים. אני מקווה שמצאת לך שלווה ושקט, איפה שלא
תהיה - במרחבים הירוקים, בצמרות העצים, בספסלים המשקיפים אל
העמקים. |
