הִיא אָמְרָה לוֹ:
בּוֹא. לֹא כְּהַזְמָנָה גְּדוֹלָה,
אֶלָּא כְּמִשְׁפָּט שֶׁנֶּאֱמַר כְּאִלּוּ תָּמִיד הָיָה
שָׁם.
וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּדֶרֶךְ,
מִפְּנֵי שֶׁהַמָּקוֹם כְּבָר חִיכָּה ,
לֹא בַּחוּץ,
אֶלָּא בְּתוֹךְ הַגּוּף,
בֵּין הַנְּשִׁימָה הָרִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה.
הוּא הִנִּיחַ אֶת יָדָיו
לֹא כְּמִי שֶׁבָּא לָקַחַת,
אֶלָּא כְּמִי שֶׁלּוֹמֵד.
לְאַט.
כְּמוֹ מִי שֶׁמֵּבִין שֶׁזּוֹ אֵינָהּ אֲדָמָה זָרָה
אֶלָּא מַפָּה חַיָּה,
שֶׁנִּפְתַּחַת רַק לְמַגָּע שֶׁאֵינוֹ מְמַהֵר.
וְהִיא נֶעֶנְתָה
לֹא בְּקוֹל,
לֹא בְּמִלִּים,
אֶלָּא בְּחֹם שֶׁעָלָה
בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֵין שָפָה,
רַק הַסְכָּמָה שְׁקֵטָה שֶׁל גּוּף
שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ.
גּוּף בְּגּוּף ,
לֹא כְּכִיבּוּשׁ,
אֶלָּא כְּהַכָּרָה עַתִּיקָה,
כָּזוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁם עוֹד לִפְנֵי הַפְּחָדִים,
עוֹד לִפְנֵי הַסִּיפּוּרִים,
וְנִשְׁכְּחָה לִזְמַן מָה
וְעַכְשָׁו נִזְכֶּרֶת.
הַזְּמַן נָסוֹג.
הַמַּחְשָׁבוֹת הִתְפָּרְקוּ לִנְשִׁימָה.
וְהָיוּ שָׁם רַק מִשְׁקָל וְחֹם,
רַק קֶשֶׁב מְדֻיָּק,
כָּזֶה שֶׁאֵין לוֹ פֵּירוּשׁ
וְאֵין לוֹ הַבְטָחָה.
וּכְשֶׁנָּחוּ ,
לֹא חָסֵר דָּבָר.
לֹא הָיָה מָה לָקַחַת
וְלֹא מָה לְהַשְׁאִיר.
רַק רֶגַע שֶׁל שְׁלֵמוּת
שֶׁלֹּא בִּיקֵּשׁ לְהִישָׁמֵר.
וְאָז הִיא יָדְעָה ,
אַהֲבָה שֶׁל גּוּף בְּגּוּף
אֵינָהּ דִּיבּוּר.
הִיא יְדִיעָה.