ליל הכוכבים
מכחיל משחיר פאלט אישי
מתבונן ביום שמשי
בעין שיודעת שחור נפשי
צל על הגבעה
עץ אייר ונרקיסו
בא לרוח ותפסו
בלובן אדמה בכפור צבועה
פה אני מבין מה ניסית לי לומר
איך סבלת שיגעונך המר
עד שכל מכשול נגמר
הם לא הקשיבו, הדרך לא ידעו
אולי עוד ישמעו.
ליל הכוכבים
פרחי לובן בוערים
עננים מסתחררים
בעין ואנגוך כחולה סינית חוזרים
משתנים גוונים, שדות בקרים כענברים
פני הטבע מתייסרים
וביד אמן טובה משתחררים
פה אני מבין מה ניסית לי לומר
איך סבלת שיגעונך המר
עד שכל מכשול נגמר
הם לא הקשיבו, הדרך לא ידעו
אולי עוד ישמעו.
כי לא יכלו אהבך
אמת אהבתך
וכשתקווה לא נשארה
במלוא ליל בתאורה
כאוהבים לקחת חיותך
אך עוד יכולתי לספר לך
שהעולם עוד לא התאים לאיש
יפה כמו לך.
ליל הכוכבים
דיוקנים בחללים
שרבוטים על הכתלים
בעין שצופה וגם תזכיר
כמו מי שאותך הכיר
המרופט מוזנח-בגדים
דרדר כסוף בדם-ורדים
מעוך שבור על שלג בתולים
פה אולי אדע מה ניסית לי לומר
איך סבלת שיגעונך המר
עד שכל מכשול נגמר
הם לא הקשיבו, הדרך לא ידעו
לעד לא ישמעו. |
