כשהייתי ילד קטן,
קראתי ספרים בגדול,
השתתפתי בהרפתקאות באותו הזמן
ורציתי לכתוב, לכתוב, לכתוב!..
פעם אחת ראיתי בטלוויזיה
פרסומת גורלית
שהבטיחה, בעצם, אילוזיה
של קריאת ייעודי.
הם אמרו: "תשלח שלושה רובלים ותרשום תאריך הלידה שלך
ואנחנו נשלח אליך רשימת המקצועות המתאימים לך!"
אמא, תני לי שלושה רובלים!
רק שלושה רובלים לבן שלך!
אני יודע שזה מתוך איזה מאתיים רובלים
של משכורת חודשית שלך...
אמא, אמא'לה שלי!
אני ילד קטן
ועוד לא יודע שזאת מלכודת,
אז תקשיבי לבנך, יקירתי!
בקיצור,שלחתי מכתב
עם כל הנתונים הנדרשים,
כולל אותו השטר, -
שלושה רובלים של אמא שלי.
עברו בערך שבועיים
וסוף-סוף קיבלתי מכתב
שהיה אמור לספר לי
איזה מקצוע תפור עלי.
הם כתבו: "מדען, ביולוג, מתמטיקאי, פסיכולוג, סופר ועוד איזה
-לוג..."
סופר. בוודאי! ידעתי! איזה אני חכמולוג!
אמא, תני לי שלושה רובלים!
רק שלושה רובלים לבן שלך!
אני יודע שזה מתוך איזה מאתיים רובלים
של משכורת חודשית שלך...
אמא, אמא'לה שלי!
אני ילד קטן
ועוד לא יודע שזאת מלכודת,
אז תקשיבי לבנך, יקירתי!
מאז ועד עכשיו
ניסיתי לכתוב ספרים
אבל כל מה שיצא, -
שלוש אגדות למבוגרים...
התאכזבתי מהמקצוע
אותו הבטיחו לי חכמים...
אף אחד לא אמר לי
שאני מומחה לפורמטים קטנים...
זה השפיע עלי ככה: אוניברסיטה בה נכשלתי,
קורס מחשבים אותו עזבתי...
בקיצור, אף פעם לא ידעתי מה הוא גורלי...
אמא, תני לי שלושה רובלים!
רק שלושה רובלים לבן שלך!
אני יודע שזה מתוך איזה מאתיים רובלים
של משכורת חודשית שלך...
אמא, אמא'לה שלי!
אני ילד קטן
ועוד לא יודע שזאת מלכודת,
אז תקשיבי לבנך, יקירתי!
עליתי לארץ קטנה
עם מרחקים קטנים,
מרגיש בה כמו דג בים
כולל אפילו אקלים...
גדלתי עד גובה נמוך,
גר בחדר קומפקטי
בדירה בת שלושה חדרים,
ארנק, מסרק ופלאפון קטנים...
עד הרגע הזה לא ראיתי רמזים של חיים...
רק עכשיו נפל לי אסימון שאני צריך ורוצה לכתוב שירים.
אמא, אמא'לה שלי!
באמת תודה רבה לך
שלימדת אותי מה זה הקרבה עצמית
ולהסתפק במועט.
אבל עכשיו גדלתי כבר
ויש לי שאיפה
למשהו יותר גדול.
רק בפורמט קטן... |
