הלימודים בתיכון היו בעיצומם, והתלמידים קפצו ורצו בשמחה לקיים
אותם. מי שרצה למד ספרות, אמנות, פילוסופיה, תנ"ך, דרמה
ומוזיקה. מי שרצה למד מתמטיקה, פיסיקה, חקר המוח, מחשבים,
אלקטרוניקה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. מי שרצה למד כלכלה,
פוליטיקה ומשפטנות בסיסית. כל המקצועות נלמדו בדרך מאוד
מעניינת, ותמיד התנהלו שיעורי ספורט מגוון מאוד, כולל ספורט
אולימפי עתיק כמו זריקת דיסקוס. "DI PINAG KAJOGI"', אמרו זה
לזה, "הלימודים מעניינים".
חג החומר הגיע. אנשים קנו מאכלים משובחים בזול ואכלו אותם
בהנאה כל היום. אחר כך הגיע חג הרוח. אנשים קראו ספרים של
גדולי הסופרים והמשוררים בעולם, ציירו, פיסלו ואף כתבו סיפורים
ושירים. היו כאלה שניסו לכתוב מחזות. אחר כך הגיע חג המצפון.
אנשים הלכו ברחובות ונתנו נדבות גדולות לכל הקבצנים, עזרו לכל
מי שצריך, ונהייתה הרגשת אהבה מסביב. "HAP JAMAL DI TOMOP" ,
אמרו בעל ואשתו זה לזה כל היום, "כמה נהדרים החגים".
חלק רב מהזמן שידרה הטלוויזיה פרסומות צבעוניות ומפתות
לצמחונות. נראו בהן שלל פירות וירקות בכל מיני צבעים, תאווה
לעיניים. בערב שבת, בשבת ובחגים נמכר בזול בשר משובח בכל
החנויות. בשאר הימים הבשר היה יקר, ואנשים קנו פירות, ירקות,
דגנים וקטניות ושמחו בהם כי הרגישו יותר בריאים ורעננים.
דני ודנה היו מתנשקים ושוכבים בהנאה, ובסוף החליטו להתחתן. חיי
הנישואין שלהם היו מאושרים. בכל שבוע, כשהגיע יום המנוחה,
קיימו את מצוות הדת לעונג שבת. הם נתנו כסף לעניים ומעולם לא
הכאיבו לבעלי חיים. יום אחד, שכחו לקיים מצוות עונג שבת לזוגות
נשואים. לכן הם נסעו לכוהן הגדול, שהיה לבוש באופי זוהר
ואמנותי, ונתנו לו לחם ופירות לכפרה. הכוהן חייך, קד קידה וסלח
להם. "DIK GID MAMA, GI REN KU. HON GULAMIN", אמר הכוהן, "בשם
הדת MAMA, אני סולח לך, תבורך".
דני הציע שיסעו לטייל בארצם היפה. הם ארזו חפצים והכינו אוכל,
נסעו במשך הרבה ימים וצפו בטבע המרהיב, ובלילות עצרו לנוח. צפו
בהרים המושלגים הגבוהים מאוד בצפון, במדבריות הצבעוניים בדרום,
וביערות הגשם במרכז הארץ, שם ראו שלל חיות מוזרות, עצים
מעניינים בהרבה צורות וגוונים, ופרחים במגוון עצום של צבעים.
פה ושם ראו אנשים מעניינים עוברים מכל מיני תרבויות וצבעים:
שחורים, לבנים, אדומים וצהובים. דני אמר: "מדינת אלדה גדולה
כמו רוסיה, ויש בה מיליארד אנשים". (JUPAG ALDA BAB JI RUSIA,
WA BI ID POKED JIPOP) דנה התעייפה והתרפקה על דני. דני חיבק
אותה.
אחר כך דנה חלתה. דני טיפל בה במסירות. היה בוכה על מיטתה. יום
אחד הצטרפה דנה לבכי ובכתה גם היא, ודני נגע בה להרגיעה. אז
נזכר שאסור לגעת בחולה או במת, ובסוף היום הלך להתרחץ במעיין.
"JUJAMON PI VEIN WA TER. HAW GI KU VA JIDIK?", חשב, "אהובתי
חולה וסובלת. איך אוכל לחיות כך?".
אבנר גר בעיר הבירה הענקית והקדושה, המלאה בניינים עם עיטורים
אמנותיים, זהב, כסף, נחושת, ארד, יהלומים, פנינים ועוד סוגים
רבים של אבני חן. כמה ימים אחרי הבחירות צלצל הטלפון, והודיעו
לו שנבחר כמנהיג המדינה. הוא שמח וחשב, מדינתנו ALDA נעלה,
וכבוד הוא לו לשרת אותה. אז נסע לבניין הממשלה, וכשהגיע לבסוף
התחיל לעבוד כראש הממשלה.
אבנר ישב במשרדו ועיין בספר החוק ובמקרים האחרונים. מדי פעם
הסתכל במחשב. התברר שאדם חשוד ברצח. עונשו יהיה מאסר לכל
החיים. אין ברירה, חשב, צריך למנוע את הרע מהחברה שלנו. עם זה,
בבית המשפט אחד הופלל בגניבה, והוטל עליו קנס כספי. זה סביר.
אבנר הסתכל עוד בקבצים וראה שאדם נשפט על אונס ונדרש לתת גמול
חומרי לנאנסת ולקבל אשפוז פסיכיאטרי כפוי. מגיע לו, חשב. איך
הוא מעז להשפיל אישה? אבנר נזכר שגם הוא עצמו רוצה אישה. במשך
ארבע שנות כהונתו, בוצעו עוד כמה פשעים במדינה. אדם הכה את
חברתו ונעצר, ואדם אחר הטריד נערה והוכנס למעצר בית קצר. מקרה
חשוב שקרה הוא שאדם בשם איתי זומן להעיד במשפט בעניין פשע,
והתברר שהעיד בשקר. בוטלה לו באופן מידי זכות ההצבעה. הוא היה
עצוב. הגיעו הבחירות הבאות, אבל אבנר התגלה כראש ממשלה טוב
ונשאר בתפקידו. הוא שמח. אחרי הבחירות, עדיין לא יכול איתי
להצביע וחיכה להופיע שוב בבית המשפט ולתקן את העבירה. אחרי
שנה, זומן לבית המשפט בעניין רצח, והעיד כשכל דבריו אמת לאמתה.
העריכו אותו ונתנו לו כבוד, וקיבל שוב את זכות ההצבעה בכל
הבחירות הבאות. הוא נרגע, ומאז תמיד בחר מנהיגים בהגינות ובצדק
ולא לפי אהדה מזויפת לאישיות. גם הוא חשב, שאבנר מאוד מתאים
לתפקידו, והמשיך לבחור בו במשך כמה מחזורי בחירות. "BAM HON
VLOG JAM", חשב בעליצות בלבו, "יפה להיות אדם טוב".
בא למשרד של אבנר אחד הבוחנים ואמר שכדי לקדמו בתפקיד יעשו לו
בחינות מצפון. הוא הסכים, נכנסו למכונית ונסעו לעיר לעשות
בחינות. הכריחו אותו לתת נדבות גדולות לעניים ברחוב, לשמור על
חולים ועל זקנים בבתים סיעודיים ולטפל בהם במסירות, לפתור
מריבות בין חברים שהכיר ושמצאו אתו בשוטטות בארץ, לשדך זוגות
ולתת רעיונות מקוריים ויפים לציירים ולפסלים. אחרי הבחינות
הקשות והממושכות, נמצא שאבנר כשיר לרמה בכירה, והתקבל.
אבנר דאג במשך תפקידו, שכרגיל יינתן סעד טוב לשכבות העניות,
ועם זה הקפיטליזם ימשיך לפעול באופן מתון לפי ההישגים
האינטלקטואליים שהצליח לצבור בחייו. הוא ירש מקודמיו במדינה את
האמונה, שכך נשמר צדק חברתי. לקראת הבחירות הבאות, כינס ישיבה
עם השרים, אנשי הדת ובית המשפט והבוחנים לבחור בוחנים חדשים.
בישיבה העיר אחד השרים שאזרח הציע חוק לא להחזיק מטבע חוץ.
אבנר הודיע שצריך לדון בחוק החדש, ודנו אם לקבלו.
דני נכנס לדיכאון בגלל מחלת חברתו דנה, והתחיל לעשן ולשתות
ויסקי ווודקה. הוא הפך לאלכוהוליסט, ובאו רופאים לאשפזו בכפייה
במוסד גמילה. בהתחלה ניסה להתנגד, אבל אז נתקל בעיניהם החומלות
של הרופאים ונזכר שהחוק נועד לעזור לו ולהצילו מאובדן. במרכז
הגמילה דווקא היה לו טוב, האנשים אהבו אותו ואמרו שאוהבים
אותו. "GIP JUJAM KU" (אנחנו אוהבים אותך).
דנה נשארה לבד חולה ובלי בן זוג, וניסתה להתקשר לידידים כדי
למצוא חבר חדש. כולם סירבו להצעה, היא לא מצאה אף אחד ונכנסה
לדיכאון מיום ליום. היא התנהגה מוזר והתייחסה מוזר לנשיותה.
בינתיים כבר הבריאה גופנית, אבל מחלת הנפש התחזקה בה עד
שהתחילה לזנות. איזו בושה. אבנר שמע על העניין בתקשורת ושלח
לפי החוק המקובל שדכן מקצועי, שמצא שידוך מעולה בשם אמיר לדנה
תוך כמה ימים. אמיר היה אדם משכמו ומעלה, אדם נהדר ומקסים
באישיותו. הוא דאג לדנה בקשר לאבלה על דני, והציע לעזור לה
נפשית ככל שיוכל. דנה לא יכלה להתחתן אתו כי הייתה נשואה רשמית
לדני. לצערה, נודע לה מהעיתון שדני נהרג בתאונה כששוחרר ממרכז
הגמילה. היא השמיעה בכי קורע לב, אבל כשהתעשתה התחתנה עם אמיר.
דני חייך אליהם מגן עדן.WA ID DI ILEN , וזה הסוף.