צַוִּי, וְהַמֶּשִׁי יִתְוַדֶּה עַל חֲטָאָיו.
הַנִּיחִי לַסּוֹדוֹת לִזְלֹג מִגּוּפֵךְ
כִּי אֵינֵךְ זְקוּקָה לְחֵטְא הַהַסְתָּרָה.

הָסִירִי אֶת בְּגָדַיִךְ לְאַט
וְהִתְעַנְּגִי עַל רֶגַע הַגִּלּוּי.

צַעַד אֶחָד לְפָנִים. גְּשִׁי
בְּעוֹר חָשוּף, בְּרוּחַ פְּרוּעָה
וּמָה לָךְ בְּשמִים מַסִּיחֵי הַדַּעַת?
מָה לָךְ צְבָעִים?
הֵם מְשַׁקְּרִים אֶת מָה שֶׁאֵינֵךְ.

הֶסְבֵּרִים הֵם כַּפּוֹת יָדַיִם נְבוֹכוֹת,
עַל כּן שִׁמְטִי אֶת יָדַיִךְ לְצִדֵּי הַגּוּף
הֵן הַמְּבוּכָה הִיא הָלְאָה מִמֵּךְ;
הַנִּיחִי לַחִיּוּכִים שֶׁנִּתְפְּרוּ לְפִי מִדָּה,
מֻתָּר לָךְ לִפְרֹם אֶת תַּחֲרַת הַתֵּרוּצִים.

אַתְּ יָפָה כְּשֶׁאַתְּ הִיּוּלִית,
גָּלְמִית בְּתוֹךְ מַעְגַּל הָאוֹר
הֵיכָן שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַסְתִּיר
וְכָל הַדְּבָרִים מְעִזִּים לִהְיוֹת אֲמִתִּיִּים

כְּשֶׁאַתְּ מִתְנַעֶרֶת
מִמָּה שֶׁאֵינֶנּוּ אַתְּ וְעַצְמֵךְ.

הִתְפַּשְּׁטִי מִכָּל בְּגָדַיִךְ
לִמְלוֹא תִּפְאֶרֶת הָאֱמֶת הָעֵירֻמָּה.