בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה לֹא כָּתַבְתִּי וְלוּ שׁוּרָה חֲדָשָׁה.
רַק הִשְׁכַּבְתִּי זוֹ לְצַד זוֹ
שׁוּרוֹת שֶׁכָּתַבְתִּי מִזְּמַן
וְקִיוִּויתִי שֶׁהֵן יִתְחַבְּרוּ,
כְּמוֹ שֶׁמּוֹשִׁיבִים יְלָדִים
לְשֻׁלְחַן אֲרוּחַת הָעֶרֶב, כְּאִלּוּ מִשְׁפָּחָה.

הָעִנְיָין הוּא שֶׁחָשַׁבְתִּי
שֶׁהַשִּׁירָה עוֹמֶדֶת לַעֲזֹוב
כְּמוֹ קָפֶה שֶׁמִּתְקָרֵר
כְּשֶׁלֹּא נוֹגְעִים בּוֹ זְמַן רַב מִדַּי;
כְּמוֹ מִישֶׁהִי שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת
וְהִיא מַפְסִיקָה לְאַט לֶאֱהֹב אוֹתִי.

כָּל הֶחֳדָשִׁים הָאֵלֶּה חָשַׁבְתִּי
שֶׁהָאֵשׁ הַזֹּאת, הַתַּאֲווָה הַזּוֹ, הַחֲלוֹם הַזֶּה
פָּשׁוּט יִדְעֲכוּ מֵאֲלֵיהֶם

אֲבָל אוּלַי לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ
הָייתָה אֱמֶת כָּזוֹ
שֶׁכְּמוֹ שֶׁכָּל הַדְּרָכִים מוֹבִילוֹת לְרוֹמָא,
מָה שֶׁשֶּׁלִּי תָּמִיד יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ
חֲזָרָה הַבַּיְתָה.