עַם מָשׁוּל לְצֶמַח, שָׁתִיל רַךְ שֶׁאַךְ אֶל הָעוֹלָם בָּא
נִצְמָד לָאֲדָמָה יָנַק עָצְמָתוֹ מִשָּׁדָהּ.
שָׁלַח שָׁרָשָׁיו לְתוֹכָהּ,  בְּחָזְקָה נֶאֱחַז בָּהּ  
כְּאוֹמֵר זוֹ אַדְמָתִי וְאֵין מִלְּבַדָּהּ.

וּלְעִתִּים, כְּמוֹת שֶׁאֵיתָנֵי הַטֶּבַע מְאַיְּמִים כִּי
יֻכֶּה  בְּבָרָק
כָּךְ גַּם אוֹיְבָיו מְיַחֲלִים כִּי יִבּוֹל,
אַךְ אִם הַגֶּזַע בִּבְסִיסוֹ עָבֶה וְחָזָק
לְעוֹלָם יִשָּׁאֵר זָקוּף וְלֹא יִפֹּל.

אַף כִּי כָּרְתוּ עֲנָפָיו וְחִלְּלוּ פֵּרוֹתָיו
נִשְׁאַר יַצִּיב וְגִזְעוֹ אֵיתָן.
צִמַּח שָרִיגָיו וִירֻקִּים הֵם עָלָיו
וְסִפּוּר קִיּוּמוֹ טֶרֶם תַּם.

כָּךְ עַם יִשְרָאֵל,-לְעוֹלָם לֹא יֵחַת וְלֹא יִשַּׁח
לָעַד לֹא תִּפֹּל בּוֹ רוּחוֹ
יִלְגֹּם מִמֵּי הָאַחְדוּת יַאֲדִיר וְיִצְמַח
מִמַּעֲמַקֵּי יָגוֹן יִזְקֹף רֹאשׁוֹ.
                 

     צביקה  בינסקי, 12/2/2026