איש נולד אוטיסט למחצה ותמיד האמין בדיבור. היו לו קשיים
בלימודים בבית הספר וקיבל הקלות. בנעוריו כתב סיפורים קצרצרים
על חלומות ועל דמיונות. בגיל מאוחר עבר לכתוב הרבה מאוד שירים
ולהמציא שפות ורעיונות. הוא התגבר על קשיי הלמידה שלו ולומד
בהצלחה באוניברסיטה.

האיש התקבל לדיור בעיר שלו. באותו זמן התקבל ע"י ביטוח לאומי
ליחידה, שבה עבדו בשבילו פסיכולוג גאון ומטפלת. האיש אהב מאוד
את המטפלת בגלל אישיותה הנהדרת וניסה ליצור אתה קשר רגשי.
באותו זמן התחיל עם הרבה בחורות זרות להנאה, וגם הסתבך עם
פושעים זרים שסיכנו את חייו, כי לא ידע איך לענות להם.
הפסיכולוג עזר לו מאוד בחיים אבל לא הסכים שייצור קשר עם
המטפלת, ולכן הקשה עליו נפשית ארבע שנים במילים. האיש גם עבר
שטיפת מוח מצד מדריך במועדון אחד, והפסיכולוג שחרר אותו מזה.
כתוצאה מהתהליכים האלה האיש שכח איך משוחחים עם אנשים, והרבה
זמן דיבר מוזר. הוא התחיל ללחוש מלים גסות בלי שליטה בכל מיני
מקומות.

האיש עבר מהדיור לגור בכפר יפה ואידיאלי, שבו אמנם היו לו
מריבות קשות עם אנשים אבל יש בו הרבה הזדמנויות יפות של טיפוח
ושיקום. האיש הבין, שצריך לשפר את העולם לא בדרך שלילית של
איום ותוקפנות, אלא בדרך חיובית של נתינת רוחניות, שמחה ואהבה.
הוא מדבר בעניין עם חברים על תחביבים משותפים ופותר מריבות
בהסברים הגיוניים ושלווים. עכשיו יש לו בת זוג נהדרת בכפר שלו,
אבל לפעמים הוא מתגעגע למטפלת.